הדו"ח המלא: נידונות לאבטלה – נשות ירושלים המזרחית במאבק להשתלבות בשוק העבודה

לשכת התעסוקה במזרח ירושלים, מאי 2017

מעט מאד נכתב על נשים פלסטיניות בירושלים המזרחית בשוק העבודה. דו"ח זה נולד מהתמודדותו של ארגון העובדים מען עם העוני הכרוני שממנו סובלים התושבים הפלסטינים בחלק זה של העיר, תוך הסתכלות מעמיקה בפן שיכול להוות קרש הצלה בעבורם– עלייה משמעותית בתעסוקה של נשים. לצד תיאור המצב, הדו"ח כולל גם שיחות עם נשים הפעילות בארגון (להלן – מפיצות זכויות), המספרות על תנאי הקיום הקשים והמכשולים בדרך לרווחה, ועל החיפוש שלהן אחר פתרונות למצבן.

315,900 הפלסטינים, תושבי ותושבות ירושלים המזרחית, חיים במרכזו של סכסוך אלים שראשיתו בכיבוש העיר המזרחית בשנת 1967 וסיפוח שטחהּ לישראל. מאז החברה הפלסטינית בעיר חיה במציאות חברתית וכלכלית הרת אסון אשר הולכת ומחמירה. אחת הסוגיות המושתקות והקשות במציאות זאת נוגעת לחייהן ומעמדן של הנשים, הנדונות  לאבטלה, עוני ואובדן שליטה בחייהן.

אל מול מציאות זאת, אנו פוגשים יותר ויותר נשים אשר אינן משלימות עם המצב, ונלחמות להשתלב בשוק העבודה ככלי לשליטה בחייהן, לשיפור מעמדן כנשים, ולהצלת משפחתן מעוני ומעזיבה כפויה של עירן.

(בכל מקום שבו לא מצוין במפורש אחרת, מתייחסים הנתונים והפרטים לתושבי ירושלים המזרחית)

פרק ראשון: הדחיפות בכניסתן של תושבות ירושלים המזרחית לשוק העבודה

עבור מרבית מתושבי ותושבות ירושלים המזרחית, קו העוני הוא  חלום רחוק. בשנת 2014 (שנת הסקר האחרונה נכון לעת הכתיבה)  ממוצע ההכנסות של82% מתושבי העיר המזרחית עמד על 44% מתחת להכנסת קו העוני.[1] משפחה בת חמש נפשות השתכרה בממוצע 5,159 ש"ח בחודש, בשעה ששכר קו העוני למשפחות בנות 5 נפשות עמד על 9,230 ₪.[2]
נתון זה משקף את ההחמרה שחלה בתחולת העוני בירושלים המזרחית בעשור שחלף מתום בניית גדר ההפרדה. החרפה אשר יחד עם עליית יוקר המחיה בעיר, במיוחד בתחום הדיור, גררה הגירה שלילית מאסיבית אל שכונות הנמצאות בשטח השיפוט של ירושלים אך הוצאו אל מעבר לגדר ההפרדה. שם אמנם מחירי הדיור נמוכים, אך תנאי החיים גרועים באופן ניכר, ואפשרויות התעסוקה מוגבלות, בלשון המעטה.[3]

89% מהמשפחות בעלות ראש משפחה עובד מתקימות משכר מינימום יחיד

בין השנים  2008 ל-2014 , (ובעיקר בין 2008 ל-2009) זינקה תחולת העוני לנפש ב- 17%: מ- 65% ל- 82%[4]. עיקרו של הזינוק בתחולת העוני – 23% – חל דווקא בקרב משפחות ממוצעות בעלות חמש נפשות וראש משפחה עובד, מ-66%  ל- 89%.[5] משקלן של משפחות עניות אלה מקרב כלל המשפחות בירושלים המזרחית, עמד בשנת 2014 על[6]57%.[7] נתונים אלה מלמדים משהו על האופי הפוגעני של שוק העבודה כאשר מדובר בעובדים פלסטינים.

הכנסתן של רוב המשפחות בירושלים המזרחית נעה סביב שכר מינימום של מפרנס בודד (לרוב גבר), המועסק בשוק עבודה פוגעני בו שכר המינימום הוא בגדר המלצה בלבד. בשנת 2011 עמדה ההכנסה הממוצעת למשפחה של חמש נפשות שמתחת לקו העוני בירושלים המזרחית על 3,826 ₪. באותה השנה עלה שכר המינימום מ- 3,850 ₪ ל- 4,100 ₪. המִתאם לשכר המינימום הוא עקבי למעט שיפור קל בין השנים 2013-2014[8] יוצא מן הכלל מצאנו בין השנים 2013 -2014, אז חלה עלייה קלה של השכר הממוצע למשפחה בירושלים המזרחית, כאשר בשנת 2014 עמד השכר הממוצע למשפחה מתחת לקו העוני על 5,159 ₪ ושכר המינימום עמד על 4,300 ₪. יוצא מכך שלמרות שב- 89% מהמשפחות שמתחת לקו העוני יש מפרנס, הרי שהיותו מפרנס  יחיד מונעת מהמשפחה לצאת מהעוני.

Share this:
Share this page via Email Share this page via Stumble Upon Share this page via Digg this Share this page via Facebook Share this page via Twitter
Print Friendly, PDF & Email

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

1 23 ... 12הבא »