דו"ח: דחיית תביעות לקצבאות קיום בירושלים המזרחית: מעגל הקסמים

לשכות נפרדות ונהלים ייחודיים לפלסטינים; סירוב לקלוט מסמכים ולאפשר הגשת תביעות; סירוב לשכת התעסוקה לקלוט ולטפל בדורשות עבודה; הפניות לעבודות פיקטיביות; תנאי קבלת קהל פוגעניים; אי מענה למייצגי התובעים – כך מונעים המוסד לביטוח לאומי ושירות התעסוקה את רשת הביטחון הכלכלית-חברתית מתושבי מזרח ירושלים הפלסטינים – האוכלוסייה הענייה בישראל. 

פתח דבר

ביטוח לאומי, מרץ 2015

ביטוח לאומי, מרץ 2015

בתום 48 שנות כיבוש עומדת האוכלוסייה הפלסטינית בירושלים המזרחית בפני אסון הומניטארי- מתוך 307,600 תושבים, 229,300 חיים בעוני קיצוני שלא נראה כמוהו בישראל.[1]

על מנת למלא את תפקידם אל מול העוני הקשה היו אמורים להתייצב המוסד לביטוח לאומי ושירות התעסוקה ולפעול להנגשת קצבאות קיום ולהרחבת מעגל הנהנים מהן, ובעיקר מקצבת הבטחת הכנסה – קצבת קיום המותנית במבחן הכנסה, ואשר מהותה לספק אפשרות לקיום מינימאלי בכבוד לצד שיקום תעסוקתי והשמה בעבודה, וכך לחלץ מלפיתת העוני.

אלא שאחוז הקצבאות המאושרות לתושבי ירושלים המזרחית נמוך באופן קיצוני, המבהיר מעבר לכל ספק כי מוסדות אלה אינם ממלאים את תפקידם. כפי שהפירוט בדו"ח זה מעלה, היחס של המוסדות המטפלים נגוע באפליה בוטה. וכמלח על פצעים מתווספות הצהרות שרי הממשלה (הנוכחית וקודמותיה) המבהירות את עמדתם לפיה קצבאות המוסד לביטוח לאומי בירושלים המזרחית אינן זכות של התושבים מתוקף היותם תושבי ישראל, כפי שהן זכותם של יתר תושבי המדינה, אלא שהן משמשות במסגרת מדיניות של "מקלות וגזרים" לשליטה באוכלוסייה הפלסטינית.

על פי נתונים שניתנו לארגון העובדים מען מהמוסד לביטוח לאומי (המל"ל),  אחוז התביעות להבטחת הכנסה אשר נקלטו ואושרו בסניף ירושלים המזרחית, נמוך בצורה חריגה מאחוז התושבים החיים מתחת לקו העוני ואשר נזקקים לקצבה זו. נמצא כי  מקרב התביעות המוגשות רוב גורף נדחה בטענה כי "לא הוגשו המסמכים המתאימים" ואחוז גדול נוסף נדחה בשל אי עמידה במבחן תעסוקתי (התייצבות בלשכת התעסוקה וקבלת כל עבודה מתאימה).

בכל שנה מנהל סניף ארגון העובדים מען בירושלים המזרחית כ-200 תיקים מול שירות התעסוקה והמל"ל, ומספק ייעוץ למאות פונים ופונות. מן התלונות הרבות עולה תמונה של מעגל קסמים של הכשלת קצבאות הפועל כך:

ביד אחת המל"ל לא מאפשר להגיש תביעות הבטחת הכנסה אם דורש הקצבה לא מצרף להן את כלל המסמכים הנדרשים לצורך הטיפול בתביעה כבר עם הגשתה, בשעה שעל פי הנהלים עליו לקלוט כל תביעה גם אם חסרים לתובע מסמכים ופרטים נחוצים לצורך השלמת הטיפול. (ראו פירוט בהמשך, במסגרת הדוגמאות לתיקים פרטניים); ובמקרים בהם כן מוגשת תביעה, המל"ל באופן עקבי ושיטתי אינו מספק אישור המעיד כי הוגשה התביעה או אישור על הגשת מסמכים. ביד השניה לשכת התעסוקה מסרבת לרשום התייצבות של דורשי עבודה שאין בידיהם אישור רשמי וחתום מהמל"ל המעיד כי דורש העבודה הגיש תביעה, וזאת בניגוד לנהלים הקובעים כי יש לקלוט כל דורש עבודה בעת התייצבותו הראשונה ואין להתנות זאת באישור כלשהו. בנוסף, בלשכת התעסוקה אנו נתקלים בהערמת קשיים מיוחדים על נשים הגורמים להפניות לעבודות פוגעניות ולעיתים אף פיקטיביות[2] שמובילות לשלילת קצבאות. כך, בשל התנהלות מתעמרת ומפלה של שני המוסדות הללו עולות מרבית התביעות בתוהו, והעוני מונצח.
בהקשר זה חשוב להבהיר כי נוהל זה של קליטת תביעות גם ללא כלל המסמכים הנדרשים לצורך הטיפול בתביעה הינו קריטי ביותר כאשר מדובר בתושבי ירושלים המזרחית, אשר נדרשים בעת הגשת תביעות להבטחת הכנסה לא רק לעמוד כמו כלל אזרחי ישראל במבחן הכנסה (להוכיח כי הכנסתם לא מספקת להם לצורך קיום בכבוד על פי החוק) ובמבחן תעסוקה (להתייצב כנדרש בשרות התעסוקה ולקבל כל עבודה מתאימה) אלא גם לעמוד במבחן תושבות קפדני, ובמסגרתו להוכיח באמצעות מסמכים רבים כי הם ובני משפחתם הם אכן תושבי מדינת ישראל. לעתים הליך זה דורש מהתובע להמציא מסמכים רבים אשר לעתים קרובות מונעים מהנזקק להגיש את התביעה ובכך מכשילים אותה מראש, אעפ"י שבכל פרמטר הוא זכאי לה.

הדו"ח שלפניכם מבקש לפרט את הנתונים הנוגעים בעיקר לטיפול בקצבאות הבטחת הכנסה ואת הכשלים בהם אנו נתקלים, המונעים את חלוקתן התקינה של קצבאות הקיום.

פרק א': רשת הביטחון החברתית כלכלית בירושלים המזרחית מנוקבת חורים

לשכת התעסוקה, אוקטובר 2015

לשכת התעסוקה, אוקטובר 2015

קצבת הבטחת הכנסה בה עוסק עיקרו של דו"ח זה כורכת הענקת קצבת קיום מינימאלית עם שיקום תעסוקתי למי שמסוגל להשתלב בעבודה. הענקת הקצבה מותנית בעמידה בשני מבחנים קפדניים: 1. מבחן הכנסה במסגרתו מוכיח דורש הקצבה למל"ל כי אין לו כל הכנסה המאפשרת לו ולמשפחתו להתקיים, או שהכנסתו אינה מספיקה לקיום בכבוד כפי שהוגדר בחוק. 2. מבחן תעסוקה בו נדרשים דורשי הקצבאות להתייצב (בד"כ אחת לשבוע) בלשכת שירות התעסוקה באזור מגוריהם ולקבל כל הצעת עבודה המתאימה למצבם הבריאותי. רק במידה ולא נמצאה להם עבודה מתאימה יזכו לקצבת הבטחת הכנסה.

רוב מכריע של הפונים לעזרת סניף ארגון העובדים מען בירושלים המזרחית מבקש סיוע שיאפשר לו לממש את הזכות לקצבת הבטחת הכנסה.

עניים יותר – מקבלים פחות

על פי השנתון הסטטיסטי לשנת 2015, של מכון ירושלים לחקר ישראל,  76% מהתושבים,  70% מהמשפחות הפלסטיניות, ו83.9% מהילדים בירושלים המזרחית חיים מתחת לקו העוני, והכנסתם הממוצעת נמוכה ב41.4% מההכנסה המחושבת כקו העוני בישראל. [3]  אך אחוז התושבים שנמצאו זכאים לקצבת הבטחת הכנסה נמוך באופן משמעותי מן הממוצע בקרב כלל האוכלוסייה הענייה בישראל. בשנת 2013 רק 7% מהתושבים העניים בירושלים המזרחית נהנו מקצבת הבטחת הכנסה. למרות שמשקלם של עניי ירושלים המזרחית עומד על 13% מקרב העניים בישראל, ותחולת העוני שלהם היא הקיצונית ביותר, רק  2.7% מכלל תשלומי קצבאות הבטחת הכנסה של המל"ל מגיעות לידי עניים תושבי ירושלים המזרחית.

לשם השוואה:
בשנת 2013, 22% מכלל תושבי ישראל ו-18.6% מהמשפחות בישראל חיו מתחת לקו העוני. הכנסתן הממוצעת היתה נמוכה ב32.8% מהכנסת קו העוני ו- 24.13%  נהנו מקבלתה של קצבת הבטחת הכנסה (בניכוי נתוני מזרח ירושלים 26.5% מתושבי ישראל העניים נהנו מקבלתה של קצבה הבטחת הכנסה).
בירושלים המערבית, אשר סובלת אף היא מנתוני עוני גבוהים – מהווה האוכלוסייה הענייה 8.2% מכלל העניים בישראל, כאשר 27% מהתושבים  ו- 21.5% מהמשפחות  חיות מתחת לקו העוני, הכנסתם הממוצעת נמוכה ב-36% מההכנסה המחושבת כקו העוני, אך אחוז מקבלי הקצבאות גבוה יותר – 10% מהתושבים העניים מקבלים קצבת הבטחת הכנסה ו- 3% מכלל הקצבאות להבטחת הכנסה בישראל מגיעות לידיהם.
בין ה- 1.6.2014 ל- 31.5.2015 (על פי נתונים אשר נמסרו למען ממחלקת חופש המידע של המל"ל) נקלטו בסניף המל"ל בירושלים המזרחית 2,989 תביעות להבטחת הכנסה, מתוכן נתקבלו החלטות בנוגע ל- 2,767 תביעות –  846 מהתביעות התקבלו בחיוב ו- 1,921 (69%) מן התביעות נדחו.
טבלת ממוצע של דחיית 120 תביעות חודשיות בסניף המוסד לביטוח לאומי בירושלים המזרחית בין 1.6.2014 ל- 31.5.2015 (על פי העילה העיקרית בגינה נדחתה התביעה).

סיבת דחייה לפי ממוצע חודשי סניף ירושלים המזרחית
אי המצאת מסמכים* 69
אי עמידה במבחן תעסוקה (תובע ו/או בן זוג) 32
הכנסות (דחייה בשל יתר הכנסות) 12
אחזקה במספר רכבים 5
שווי רכב 1
דחייה בשל לימודים 1
סה"כ 120

*לאחר הודעת תזכורת והודעה על עיכוב טיפול

ניתוח נסיבות הדחייה מעלה כי הסיבה העיקרית והגורפת (57%) לדחייה היא סיבה בירוקרטית – אי המצאת  מסמכים; הסיבה השניה (26%) היא אי עמידה במבחן תעסוקה (אי עמידה בדרישות ההתייצבות של לשכת התעסוקה); 10% מן התביעות נדחו בשל אי עמידה במבחן הכנסה; ואילו היתר – 7% נדחו בשל סיבות אחרות (ראו טבלה).

העובדה כי רוב התביעות נדחות בשל כשל בירוקרטי (בין אם עקב התנהלות דורש הקצבה או התנהלות המל"ל) היתה צריכה כשלעצמה להביא את המל"ל לבחון את התנהלות הסניף ולחפש דרכים להקל על הגשת תביעות, בפרט כאשר מדובר באוכלוסייה דוברת ערבית אשר הוגדרה על ידי המל"ל בעצמו כמי שסובלת מעוני קיצוני. אלא שכפי שמפרט דו"ח זה, במקום להקל, נוספים על תושבי ירושלים המזרחית קשיים המרחיקים אותם עוד יותר ממימוש זכותם לקצבה. נציין בנושא זה כי מספר ניסיונות של דורשי קצבאות שלוו על ידי מען להגיש תביעות בשפה הערבית נהדפו בדחיית התביעה בטענה כי אין אפשרות להגיש תביעות בערבית.

 מנגנון ההכשלה: המוסד לביטוח לאומי מכשיל הגשת תביעות – שרות התעסוקה מכשיל התייצבות תובעים


בתקופה בה נאספו נתוני המל"ל שהוצגו לעיל, ייצג סניף ארגון העובדים מען בירושלים המזרחית כ- 200 איש: מתוכם 158 בפני המל"ל, מהם 80 דורשי קצבת הבטחת הכנסה (והיתר תביעות לדמי פגיעה לנפגעי עבודה ודמי אבטלה); ו- 42 מול שירות התעסוקה. כמו כן אספנו עשרות רבות של תלונות ועדויות נוספות בפעילויות שטח וסדנאות העצמה.

– מבין 80 התביעות שליווינו אל מול המל"ל, 27 הסתיימו בהצלחה; ו- 36 עדיין נמצאות בטיפול במסגרתו נקלענו לתכתובת אינסופית מול המל"ל שעיקרה דרישה שהמל"ל יענה למכתבינו.
– ב- 95% מהתיקים התובעים נתקלו בסירוב המל"ל לאפשר להם להגיש תביעה בטענה כי אין בידיהם את כלל המסמכים הנדרשים.

– ב- 70 תיקים נתקלנו באי נתינת אישור על הגשת התביעה.
– בכל התיקים נתקלנו במקרים בהם פקידים סירבו לספק אישור על הגשת מסמכים אף על פי שאלו הוגשו ידנית על ידי התובעים.
– בכל התיקים נתקלנו במקרים בהם פקידים דרשו מסמכים נוספים בעל פה, ומבלי שליוו את דרישתם, ברשימת המסמכים הנדרשים בכתב, כפי שנעשה הדבר ביתר הסניפים ברחבי הארץ.

– מבין 42 דורשי העבודה אותם ייצגנו מול שירות התעסוקה, 22 תיקים עסקו במכשולים העומדים בפני דורשי העבודה בהליך הקליטה והמיון בסניף וההתייצבות השבועית בו – כאשר המכשלה המקוממת ביותר היא סירוב עקבי ושיטתי של הלשכה לקלוט דורשות עבודה ללא אישור רשמי וחתום של המל"ל המעיד על כך שהן אכן הגישו תביעה להבטחת הכנסה. כאמור, סניף המל"ל מסרב לספק אישור כזה. 
– 13 תיקים נוספים עסקו ברישומי סירוב לעבודה
, חלקם רישומים אשר נולדו בחטא שמקורו מיון לקוי בהליך הקליטה בלשכה, כאשר דורשי עבודה הופנו לעבודות אשר אינן תואמות את מצבם הרפואי; ואחרים מקורם בהפניה ל"עבודות פיקטיביות".
כלל התיקים שטופלו על ידי מען מול המוסד לביטוח לאומי בין 1.6.2014 ל 31.5.2015

סוג התביעה/ סטטוס טיפול הסתיימו ללא הצלחה הסתיימו בהצלחה ייעוץ בלבד עדיין בטיפול סה"כ
הבטחת הכנסה 7 23 14 36 80
דמי אבטלה 6 7 1 9 23
נפגעי עבודה 4 5 1 11 21
אחרים 10 7 6 11 34
סה"כ 27 42 22 67 158

 

מול שירות התעסוקה

נושא / סטטוס טיפול הסתיימו  ללא הצלחה הסתיימו בהצלחה ייעוץ בלבד עדיין בטיפול סה"כ
התייצבות 1 8 2 11 22
רישום סירוב 3 5 0 5 13
אחר 2 3 0 2 7
סה"כ 6 16 2 18 42

 

מבין התביעות להבטחת הכנסה שליווינו מול המל"ל ושירות התעסוקה נתקלנו בשני כשלים עיקריים בהתנהלות הארגונים אשר הובילו לדחיית תביעות:

  • אי קליטת מסמכים ותביעות על ידי המל"ל, ואי מתן דרישות בכתב למסמכים.
  • אי קליטת דורשות עבודה על ידי שירות התעסוקה, וכשלים במיון אשר גרמו לאי עמידה במבחן התעסוקה ולשלילת הקצבה.
  • כשלים אלו אף ניכרו בהתנהלות המוסדות כלפי ארגון העובדים מען, כאשר שירות התעסוקה מסרב באופן גורף לענות לפניות הארגון המייצג דורשי עבודה; והמל"ל, על אף ערוץ התקשורת שנפתח מול מנהלת הסניף, מתקשה לספק תשובות ענייניות ללא פנייה לערכאות משפטיות, וגם כאשר הינו מגיב, זמן ההמתנה לתשובותיו אינו סביר ונמדד לעתים בחודשים ארוכים.

בהקשר זה חשוב להבהיר כי הנהלים המופרים על ידי כל אחד מן המוסדות הינם הנחיות פנימיות שנוסחו על ידי המוסדות עצמם. נהלים אלה מחייבים כל פקיד בכל אחד מהמוסדות, ומאחר ומדובר במוסד ציבורי שמחויב אף בעקרון השוויון – הם מחויבים אף מעצם העובדה שיתר סניפי המוסדות ברחבי הארץ נוהגים על פי נהלים אלה, וזאת כדי למנוע אפליה של קבוצות אוכלוסיה.

לסיכום, הישנותם של הפגמים המפורטים מעלה בהתנהלות שני המוסדות הופכת את הליך הגשת התביעה להבטחת הכנסה ובפרט הגשת המסמכים וההתייצבות בלשכת התעסוקה למלחמת התשה בירוקרטית לתושבי ירושלים המזרחית הפלסטינים, כאשר המוסדות האחראים מטרטרים ביניהם את התובע, וזורקים אותו ככדור בין מוסד למוסד כאשר זה איננו מספק אישור לקליטת תביעה, וזה אינו מאשר לתובע להתייצב ללא אותו האישור וכל זה בניגוד לנהלים ובמקום לבצע את העבודה עליה הם מופקדים – לדאוג כי הזכאים לקצבת קיום יקבלו אותה לאחר בחינה הולמת, ולאפשר להם למצוא עבודה מתאימה.

התנהלות זו היא המובילה לאחוז הגבוה של תביעות שנדחות.

פרק ב': מקרים פרטניים

להלן פירוט של מספר מקרים בהם טיפל מען בשנה האחרונה בייצוג מבוטחים מול המל"ל, ודורשי עבודה מול שירות התעסוקה. מקרים אלה ממחישים על קצה המזלג את המכשולים והמהמורות איתם נאלצים דורשי עבודה תושבי ירושלים המזרחית להתמודד על בסיס יומי.

שירות התעסוקה מונע ממובטחות להירשם כדורשות עבודה תוך הפעלת "נהלים ייחודיים" לסניף ירושלים המזרחית; המל"ל לא מאפשר להגיש תביעות ולא מספק אישורים על תביעות שכן מוגשות – בשונה מהנהלים ומיתר סניפי המל"ל:הפרת נהלים דו-ראשית – כרוניקה של שלילת קצבאות ידועה מראש

סיפורן של אמל, היבה ואיבתיסאם

על דורש קצבת הבטחת הכנסה (ה"ה) להגיש תביעה למל"ל מיד עם היווצר התנאים לזכאות. קצבת ה"ה מוגדרת כקצבת קיום מינימאלי בכבוד, וככזאת אינה משולמת באופן רטרואקטיבי אלא מיום הגשתה בלבד. טופס התביעה אף מדגיש את החשיבות בהגשתה באופן מיידי – גם כאשר אין בידי דורש הקצבה כל המסמכים הדרושים. את אלה יוכל להמציא על פי דרישת המל"ל בהמשך. על המל"ל לספק אישור בכתב על הגשת התביעה וכל מסמך נוסף שהוגש, וכן דרישה בכתב למסמכים נוספים ככל שקיימת כזאת – אלה מהווים ההוכחה היחידה כי תביעה אכן הוגשה, ומתי.

במקביל, על דורש הקצבה להתייצב בלשכת התעסוקה כדורש עבודה כתנאי לזכאות לקצבה, ואף זאת באופן מיידי, שכן יום ההתייצבות הראשון הינו היום הראשון לזכאות לקצבה.

נציגי מען נתקלים מדי יום בהפרות נהלים של שני המוסדות, אשר כל אחת מהן בנפרד, ובוודאי השילוב ביניהן, מובילים באופן ודאי לשלילת קצבאות.

כזה הוא למשל סיפורה של אמל. אמל וילדיה סבלו מאלימות קשה מצד אבי המשפחה, שהיה גם המפרנס היחיד. לאחר שאמל הגישה נגדו תלונה במשטרה, הוא נעצר; הקשרים איתו נותקו; ואמל יצאה לחיים חדשים. היא פנתה ללשכת הרווחה והופנתה לתוכניות להכשרה מקצועית של משרד הכלכלה. במקביל ביקשה אמל להגיש תביעה לה"ה במל"ל.  אלא שבסניף המל"ל בירושלים המזרחית סרבו לקלוט את תביעתה בטענה כי "חסרים לה המסמכים הנדרשים לצורך הטיפול בתיק", וזאת בניגוד לנהלים אשר מחייבים, כאמור, לאפשר לה הגשת התביעה, תוך הצבת דרישה להשלמת מסמכים ככל שאלה אכן דרושים. כאמור, לא מדובר בפגם טכני בלבד – סירוב לאפשר הגשת תביעה דוחה את מועד הגשתה ולכן גם את מועד הזכאות לקצבה, ואין צורך להכביר מילים בדבר המשמעויות הקשות שעשויות להיות לעובדה זו כאשר מדובר בקצבת קיום מינימאלי בכבוד.

במקביל ניגשה אמל אף ללשכת התעסוקה כדי להירשם כדורשת עבודה כנדרש, אלא שגם שם נתקלה אמל בסדרה של מכשולים ומהמורות:

עם התייצבותה הראשונה, סירבו מאבטחי הלשכה לאפשר לה להיכנס למבנה בטענה כי הגיעה ביום קבלת קהל המיועד לגברים בלבד. בהקשר זה חשוב לציין כי לגברים המתייצבים לראשונה בלשכת שירות התעסוקה ביום קבלת קהל המיועד לנשים בלבד מאפשרים מאבטחי הלשכה להיכנס, כך שלא זו בלבד שמדובר בהפרת נהלים ובאפליה ביחס ללשכות אחרות; אלא אף באפליה על רקע מין.

אך כאשר הגיעה אמל ביום קבלת קהל לנשים, סירב מנהל הלשכה, מר משה בקר (מנהל הלשכה), לאפשר לה להירשם כדורשת עבודה, הפעם בטענה שאין באפשרותו לעשות זאת אלא לאחר שתציג בפניו מסמך מודפס וחתום על ידי המל"ל המאשר כי הגישה תביעת הבטחת הכנסה. דרישה זו הינה בניגוד לנהלים אשר כאמור, מחייבים רישום ראשוני על סמך הצגת תעודת זהות בלבד. גם כאן לא מדובר בדרישה טכנית בלבד, שכן כאמור – דחיית מועד ההתייצבות הראשון (או מניעת האפשרות להתייצב בכלל) גוררת דחיית מועד הזכאות לקצבה (או שלילת הזכות לקצבה בכלל).

רק לאחר שפנתה אמל למען, ורק לאחר התערבות מען אשר שלח את תביעתה למוסד לביטוח לאומי, לרבות העתק למנהל סניף המוסד בירושלים המזרחית; ופנה באופן מיידי למנהל לשכת שירות התעסוקה באמצעות פקס ומסרונים שחזרו והבהירו לו את הנהלים המחייבים אותו; זכתה אמל לטיפול הולם מצד שני המוסדות. ללא התערבות מען היתה זכאותה של אמל לקצבה נשללת בעקבות ההתנהלות המתוארת.

גם היבה פנתה למען לאחר שפקיד לשכת התעסוקה סרב לאפשר לה להירשם כדורשת עבודה, והבהיר לה שלא תוכל להירשם ללא מסמך מודפס וחתום מאת המל"ל, המאשר כי אכן הגישה תביעה להבטחת הכנסה. מען פנה באופן מיידי אל מנהל הלשכה, ובתיאום עמו נקבע מועד התייצבות חדש להיבה. אלא שכאשר הגיעה במועד המיוחל שוב סרב פקיד הלשכה לרשום את התייצבותה ללא המסמך האמור מהמל"ל, ובשיחה שקיימו איתו נציגי מען הבהיר כי הוא פועל בהתאם להוראות מפורשות וישירות של מנהל הלשכה בעצמו. נציגי מען פנו אל מנהל הלשכה בדרישה לרשום את התייצבותה של היבה, וכן לבטל את הנוהל הייחודי והמפלה הנוהג בלשכתו; ונדהמו מתגובתו אשר הפעם הגיעה בכתב והיוותה אישור שחור על גבי לבן של הנוהל המוכר היטב למען הנוהג בלשכת ירושלים המזרחית, וכדברי מנהל הלשכה: "על מנת להירשם בהבטחת הכנסה יש להביא טופס מהביטוח הלאומי". דברים אלה מהווים הודאה בריש גלי בדבר הנהגת נוהל ייחודי ללשכת ירושלים המזרחית, העומד בניגוד מפורש לנהלי שירות התעסוקה ובניגוד לנהוג בלשכות אחרות. רק לאחר התעקשות נוספת של נציגי מען הואיל מנהל הלשכה לרשום את התייצבותה של היבה – דבר אשר לנוכח הודאתו בכתב בדבר הנהלים ה"ייחודיים" – לא יכול להיות ספק שלא היה קורה ללא התערבות זו, וכך היתה מוכשלת תביעתה של היבה שלא כדין. הסכמתו של מנהל הלשכה לרשום את התייצבותה של היבה מהווה אף הוכחה ברורה לכך שהדרישה שהציג מנהל הלשכה בכתב רק שעות ספורות קודם לכן לאישור מאת המל"ל אינה אלא מהרהורי ליבו, כאשר בפועל לא היתה כל מניעה לרישום היבה ללא כל אישור.

גם איבתיסאם נתקלה במכשולים דומים בדרכה לקצבה. בתחילת שנת 2015 הגישו בני הזוג איבתיסאם ואיימן תביעה לה"ה והחלו מייד להתייצב בלשכת התעסוקה. ראשית התייצב איימן ביום קבלת קהל המיועד לגברים, ואחריו התייצבה איבתיסאם. אלא שבניגוד לאיימן, פקידי הלשכה פעלו בניגוד לנהלים והתנו את רישום התייצבותה של איבתיסאם בהגשת אישור חתום ומודפס המוכיח שהיא הגישה תביעה למל"ל.

חרף העובדה שדרישה זו הינה מיותרת, פנתה איבתיסאם לסניף המל"ל, שם נתקלה בסירוב עיקש לספק לה אישור על הגשת התביעה, וזאת בניגוד לנהלים, אשר כאמור, מחייבים מסירת אישור בכתב על הגשת התביעה.

בני הזוג איבתיסאם ואיימן טורטרו כך במשך חודשיים ונדחו בלך ושוב פעם אחר פעם, עד שלבסוף, לאחר פניות רבות של איימן למנהל לשכת התעסוקה, הואיל האחרון לברר בעצמו עם המל"ל, גילה שאכן בני הזוג הגישו תביעה, והודיע לאיימן כי איבתיסאם תוכל להתייצב למחרת היום. אלא שלמחרת כאשר התייצבה איבתיסאם יחד עם בן זוגה, הודיע להם פקיד הלשכה, מר יעקב בניאשווילי, "תשברו את הראש עם הביטוח הלאומי, זה לא מעניין אותי, אינני עובד בביטוח הלאומי, אינני מכיר את מר בקר (שהינו מנהלו הישיר) ואינני מוכן לקלוט את אשתך ללא אישור מודפס". רק לאחר התערבות מנהל הלשכה הואיל מר בניאשווילי לרשום את התייצבותה, אלא שכבר היה מאוחר מדי – המל"ל כבר דחה את תביעתם של בני הזוג, מאחר ואיבתיסאם "לא התייצבה" כנדרש.

בסיוע מען הגישו בני הזוג תביעה חדשה לה"ה אשר הפעם אושרה, ובימים אלה אנו מכינים תביעה שעניינה תשלום בעבור התביעה הראשונה שעלתה בתוהו בשל הפגמים בהתנהלות המערכת.

פעילות השטח של מען מעלה כי סניף המל"ל בירושלים המזרחית, באופן שיטתי ועקבי, לא מאפשר לדורשי קצבאות להגיש תביעות בטענה ש"חסרים מסמכים", פעמים רבות מבלי שבכלל נערכה בדיקה לגבי המסמכים שצורפו לתביעה; ואילו במקרים בהן מוגשת התביעה, לא מספק אישור על הגשת תביעה – מודפס או בכלל; בעוד לשכת שירות התעסוקה מסרבת לאפשר לדורשות עבודה להתייצב ללא אישור כזה – כל אלה בניגוד לנהלים.

בנוסף להודאתו המפורשת של מנהל לשכת התעסוקה בדבר ה"נוהל הייחודי" הנוהג בלשכתו, פגישה עם מנהלת סניף המל"ל בירושלים המזרחית, גב' אתי רענן, העלתה כי אכן דורשי קצבאות נשלחים כלעומת שבאו במידה וחסר ולו מסמך אחד לתביעתם. חרף התחייבותה של מנהלת הסניף לפעול לשינוי המצב, כמו גם להקפדה על מתן אישורים על הגשת תביעות ומסמכים, פעילות השטח של מען מעלה כי המצב נותר כפי שהיה, גם אם חל שיפור סמלי.

התוצאה של הפרת הנהלים הדו-ראשית, כאשר מחד נדרשים אישורים שכלל אינם דרושים, ומנגד אלה אינם מסופקים על ידי המל"ל, הינה הרת אסון – תושבי ירושלים המזרחית הזקוקים לקצבת קיום מושלכים ככדור ממוסד אחד לשני, ובסופו של דבר מאבדים את זכאותם.

המל"ל מפר נהלים כאשר אינו מספק אישורי הגשה, ולא טורח לנמק החלטותיו בכתב או בכלל; תנאים פיזיים ירודים בלשכת התעסוקה המקשים ועשויים אף למנוע מחולים להתייצב כנדרש;

סיפורו של עבד

עבד סובל ממגבלות רפואיות קשות, כאשר בשנתיים האחרונות בעקבות מספר פריצות דיסק ואירוע בו החליק על גבו, חלה החמרה במצבו ואין הוא מסוגל לעבוד. בשנת 2014 הגיש עבד שתי תביעות ה"ה. במסגרת הטיפול בתביעות המציא עבד למל"ל מסמכים כפי שהתבקש. אלא שבניגוד לנהלים, סניף המל"ל בירושלים המזרחית לא מספק אישורים על הגשת המסמכים. כך קרה שעבד התבקש להמציא שוב ושוב את אותם המסמכים שכבר המציא. מאחר ולא היה לו אישור המוכיח כי מסמכים אלה הומצאו כבר, עשה כפי שנדרש והמציא אותם פעם אחר פעם.

למרות זאת שתי תביעותיו נדחו בטענה כי לא הגיש מסמכים כפי שנדרש. ושוב, מאחר ולא היו לעבד אישורים בדבר הגשת המסמכים, לא היתה לו כל דרך להוכיח את הגשתם והוא נותר בפני שוקת שבורה.

לאחר שפנה למען, הגישה המחלקה המשפטית של מען תביעה לבית הדין לעבודה בדרישה לאשר את תביעותיו משנת 2014. תביעה זו עדיין מתנהלת בבית הדין, וכבר לאחר הדיון הראשון – דיון במהלכו הבהירה נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, השופטת דיתה פרוז'ינין, כי לאור טענות רבות הנשמעות על ידי תובעים בנוגע לאי מסירת אישורים על הגשת מסמכים ראוי לבחון נושא זה לעומק – הודיע המל"ל כי הוא מאשר את התביעה שהוגשה בתחילת שנת 2014.

במקביל לפנייה לבית הדין, הגיש עבד תביעה נוספת לה"ה למל"ל בעצת מען בשנת 2015. תביעה זו אושרה, אלא שתשלום הקצבה קוזז בטענה כי לעבד קיימת הכנסה מנכס בגובה 2,000 ₪, וזאת חרף העובדה שהכנסתו בפועל מנכס זה הינה בגובה 400 שקלים לכל היותר, אם בכלל. פניות למל"ל של עבד ושל מען בניסיון לברר את פשר הקיזוז הגבוה נותרו ללא מענה במשך תקופות ארוכות, וזאת בניגוד לחובת המל"ל להשיב לדורשי קצבאות ולמייצגיהם תוך זמן סביר – בכדי למנוע שלילת קצבת קיום שלא בצדק. לנוכח התנהלות זו של המל"ל לא נותרה ברירה אלא לפנות לבית הדין גם בעניין זה, ולו לצורך קבלת הבהרה. למותר לציין שהדרישה לנמק החלטות הינה מהותית – כאשר המל"ל לא טורח לנמק את החלטותיו, יש בכך כדי להערים קושי ממשי בערעור על החלטות אלה וכך לפגוע ביכולת מימוש הזכות.

ביום 21.3.2015 החליק עבד על גבו, דבר שהוביל להחמרה במצבו, ולכך שהיה מרותק למיטתו בהוראת רופאיו, תחת איסור לבצע כל מאמץ ולפיכך נבצר ממנו בין היתר להתייצב בלשכת התעסוקה. המל"ל דחה את אישורי המחלה שהגיש להם עבד בטענה שאלה אינם מצביעים על אי כושר עבודה. כך נשללה קצבת הקיום של עבד לתקופה של חודשיים. אלא שדחיית אישורי המחלה על ידי המל"ל נעשתה בניגוד לנהלים המחייבים את רופא המל"ל – ככל שקיים ספק בליבו בנוגע לאישורי המחלה – לפנות לרופא המטפל וכן לדורש הקצבה בכדי לערוך בדיקה יסודית של כלל החומר בעניין ולקבל החלטה רק על סמך כל המידע הרלוונטי. עוד מחייבים הנהלים את רופא המל"ל לתת החלטת דחייה מנומקת. דברים אלה לא נעשו במקרה של עבד. רק לאחר התערבות מען אושרה היעדרותו של עבד וקצבתו שנשללה שולמה לו בדיעבד. למותר לציין שעיכוב זה גרם לנזק אדיר לעבד, אשר דווקא בתקופה בה היה בשפל מבחינה פיזית נאלץ להתקיים ללא כל הכנסה.

עבד סובל מכאבים עזים בעת עמידה או ישיבה ממושכות, והוא יכול ללכת רק עם הליכון. בימים אלה הוא מגיש תביעה לנכות כללית, אך עד לאישורה עליו להתייצב בלשכת התעסוקה מדי שבוע. אלא שהתור בלשכת התעסוקה משתרך שעות ארוכות מחוץ לבניין, ללא מחסה מהשמש הקופחת או מגשם (ואף שלג) וללא כסא לרפואה. לאחר התור הארוך שמחוץ לבניין, נדרש כל דורש עבודה להמתין בשני תורים נוספים ולעבור בדיקה ביטחונית בתוך הבניין. אמנם מותקנים בלשכת התעסוקה מכונות התייצבות אוטומטיות, אלא שאלה אינן מהוות פתרון, ראשית משום שהתור למכונות האוטומטיות, המוצבות מחוץ לבניין,  מאלץ את עבד להגיע ללשכה בשעה 06:30 בבוקר – שעה לפני פתיחת המכונות, בניסיון להימנע מעמידה ממושכת יותר בתור; שנית משום שאחת לחודש נדרש כל דורש עבודה להתייצב לפני פקיד; ושלישית משום שהמכונות בלשכת ירושלים המזרחית לא תקינות לעתים תכופות ביותר.

בנוסף סובל עבד מהתנהלות פוגענית מצד מאבטחים בלשכה, כאשר לשם הדוגמה, לאחר שביקש באחת מהתייצבויותיו כי יאפשרו לו להיכנס ללא תור עקב קשייו הפיזיים, איפשר לו המאבטח להיכנס אך העמיד אותו בעמדת הבדיקה זמן ממושך ביותר ללא אפשרות לשבת, ובעת הבדיקה פיסק בכוח את שתי רגליו ללא צורך תוך שהוא מסב לו כאבים עזים ביותר.

שלילת קצבה עקב היעדרות על רקע רפואי, בשרירותיות, ללא הנמקה, ובניגוד לנהלים

סיפורה של נג'אח

נג'אח עברה טיפולי פוריות, במהלכם נדרשה לטיפולים רפואיים, בהם טיפול שבעקבותיו היתה מרותקת למיטתה במשך שבועיים, בהוראת הרופא המטפל. עוד באותו היום הגיש בן זוגה של נג'אח את המסמכים הרפואיים למל"ל. לכן, בסיום החודש, הופתעו בני הזוג להיווכח כי קצבתם נשללה עקב העובדה שנג'אח לא התייצבה בשירות התעסוקה.

פניות של מען העלו כי בתיק של בני הזוג במל"ל כלל לא מופיעים המסמכים הרפואיים שהוגשו, ולמותר לציין שאלה כלל לא נבחנו.

פניות נוספות של מען, בהן פניות למנהלת הסניף, זיכו את מען לבסוף בתגובה לאקונית ביותר לפיה רופא המל"ל אישר רק חלק מימי המחלה עליהם הורה רופאהּ של נג'אח, דבר שהוביל לשלילת קצבת הקיום של בני הזוג לתקופה של חודשיים. שוב מדובר בהחלטה בלתי מנומקת, ושוב דחיית האישורים הרפואיים נעשתה באופן שנחזה להיות שרירותי – ללא שנערך כל בירור עם נג'אח ו/או עם רופאהּ. פניות של מען בניסיון לקבל הנמקה מפורטת שוב העלו חרס, דבר שמאלץ את מען לפנות גם בעניינה של נג'אח לבית הדין לעבודה.

מספר חודשים לאחר המקרה שוב קיבלה נג'אח הוראה מרופאהּ להישאר במיטתה, אך בשל הפחד משלילה נוספת של קצבת הקיום בה תלויה משפחתה הפרה נג'אח את הוראת הרופא והתייצבה בלשכת התעסוקה. זמן קצר לאחר מכן נג'אח הפילה את וולדה.

שלילת קצבה עקב הפניה לעבודה לא מתאימה; רישום סירוב שלא כדין; והתנהלות בניגוד לנהלים של ועדת ערר של לשכת התעסוקה

סיפורה של אמל

אמל סובלת מבעיות גב קשות ומדיכאון קליני, ואינה עובדת בחמש השנים האחרונות עקב מצבה הרפואי. לאחר שהגישה אמל תביעה לה"ה למל"ל, החלה להתייצב בשירות התעסוקה כפי שנדרש ממנה.

כאשר דורש עבודה מתייצב לראשונה בלשכת התעסוקה, על הלשכה לערוך תהליך מיון, ובין היתר לברר מה מצבו הרפואי, וזאת כדי למנוע מצב בו דורש עבודה יופנה לעבודות שאינן תואמות מצב זה. תהליך כזה לא התקיים במקרה של אמל, דבר שהוביל לשליחתה לעבודות לא מתאימות. אמל, שהיתה חרדה לאבד את קצבת הקיום לה היא זכאית, הסכימה לקבל כל עבודה, וכך מצאה עצמה בשנת 2014 עובדת בעבודת ניקיון אליה נשלחה, חרף בעיות הגב מהן היא סובלת. לאחר חודשיים בעבודה חלה החמרה במצבה שהובילה לפיטוריה.

רק לאחר מקרה זה וההחמרה במצבה הודיעה אמל בלשכת התעסוקה על מצבה הרפואי וביקשה להתייצב בפני ועדה לקביעת כושר עבודה של הלשכה. דיון בוועדה בעניינה של אמל התקיים רק לאחר פניות חוזרות ונשנות מצידה. אך גם כאשר חלפו חודשים ארוכים לאחר הדיון בוועדה, לא זכתה אמל לקבל לידה את החלטת הוועדה, וזאת גם לאחר פניות של מען בנושא ובעצם עד למועד זה. למותר לציין שככל שקיימת החלטה של הוועדה וזו לא נמסרה לאמל, יש בכך כדי למנוע מאמל לערער על ההחלטה במידת הצורך, וכן מדובר בהתנהלות בניגוד לנהלים, המחייבים את הוועדה ליתן החלטה באופן מיידי ולהמציאה, יחד עם פרוטוקול הוועדה, בתוך 10 ימים.

לאחרונה הופנתה אמל שוב לעבודת ניקיון. גם הפעם, למרות מצבה הבריאותי, התייצבה אמל לריאיון העבודה בניסיון להתקבל לעבודה. במשרדי המעסיק המתינה אמל במשך למעלה משעה וחצי, ואז פנתה לעובד במקום וביקשה לברר מתי תיכנס לריאיון, תוך שציינה שעליה להגיע לתור שנקבע לה מבעוד מועד לרופא. העובד לקח מידיה את טופס ההפניה, וכאשר חזר מסר לה את הטופס בחזרה, כשעל הטופס כתוב שאמל סירבה לעבוד בניקיון, כאשר בפועל לא התקיים לאמל כל ריאיון עבודה. אמל פנתה אל המראיינת במשרדי המעסיק, ציינה בפניה שהיא מעוניינת בעבודה, ודרשה ממנה לערוך לה ריאיון, אך זו סירבה ושילחה אותה לדרכה. לשכת התעסוקה רשמה לאמל סירוב לעבודה. חרף העובדה שאמל ציינה בפני פקיד הלשכה שלא סירבה, והבהירה לו את השתלשלות העניינים, רשם הפקיד לאמל שסירבה לעבודה מבלי שערך כל בירור עם המעסיק – בירור אשר על פי נהלי הלשכה ועל פי פסיקת בית הדין לעבודה הוא מחויב לערוך בהקדם במקרה של רישום סירוב, ובמיוחד כאשר דורש העבודה מעלה טענה העומדת בסתירה לרישום על גבי טופס ההפניה. פקיד הלשכה הפר את הנהלים פעם נוספת כאשר לא מילא טופס מעקב המתעד את השיחה (שלא התקיימה) עם המעסיק, ושוב כאשר לא מסר לאמל טופס רישום סירוב מנומק. בהתאם לנהלים, בהיעדר טופס מעקב בתיק, על מנהל הלשכה למחוק את רישום הסירוב אף ללא קיום דיון בוועדת הערר, דבר אשר כפי שעולה מהשתלשלות העניינים המתוארת בהמשך, לא קרה אף הוא.

בצר לה, הגישה אמל ערר על רישום הסירוב לוועדת הערר של שירות התעסוקה. אלא שגם כאן נתקלה אמל בשורה של הפרות נהלים והתנהלות פסולה: ראשית, חרף העובדה שאמל הודיעה שהינה מיוצגת על ידי מען, לשכת התעסוקה הודיעה למען על הדיון בוועדה רק שעתיים לפני מועד הדיון – עובדה שמנעה בפועל מאמל להיות מיוצגת מאחר והודעת הפקסימיליה שנשלחה על ידי הלשכה נראתה על ידי נציגי מען רק בשעה בה התקיים הדיון. התוצאה היתה (מעבר למניעת הייצוג שהינה כשלעצמה חמורה ומהווה פגם מהותי) התנהלות פוגענית של הוועדה, הן לנוכח העובדה שנציג הלשכה בוועדה, מר יעקב בניאשווילי, הילך אימים על אמל בצעקות רמות, היסה אותה מלדבר, ולא איפשר לה להציג את טיעוניה; והן לאור העובדה שאמל דוברת ערבית ובהיעדר נציג מען שיכול לתרגם היה בניאשווילי המתרגם הבלעדי של דבריה (יו"ר הוועדה בהחלטתו לא התעלם מתנאי הראיון הקשים כאשר ציין כי: "יתכן וישנו פגם בהעדר תרגום לערבית ומערבית לעברית לדיונים בוועדה זו, וכי הוועדה נצרכת לתרגום של מי שהינם צדדים לדיון, הגם שהדבר יוצר תקלות מרובות, שכן מתנהלות מעין "שיחות פרטיות" ו"ויכוחים" כאלה ואחרים, שהוועדה אינה צד להם, וחוזר חלילה". אלא שמשום מה לא מצא יו"ר הוועדה שפגם זה – היורד לשורשה של הזכות להיות מיוצג – הינו מהותי מספיק כדי למחוק את רישום הסירוב).

החלטת הוועדה לא התעלמה מהנהלים בלבד, אלא אף מטיעוניה הענייניים של אמל. לפיכך הגישה המחלקה המשפטית של מען, בשמה של אמל, ערעור לבית הדין, התוקף את התנהלות הלשכה הן בנוגע לרישום הסירוב וההפניה לעבודה לא מתאימה, והן בנוגע להתנהלות הוועדה הרפואית.

שלילת קצבת קיום על ידי המל"ל ללא הצדקה עקב סירוב המל"ל לאפשר הגשת מסמכים; אי מענה המל"ל למייצגים

סיפורו של מוסא

מוסא מקבל קצבת ה"ה ומתייצב מדי שבוע בלשכת התעסוקה. בסוף שנת 2014 החל מוסא לעבוד בעבודה אליה הופנה על ידי הלשכה, אך לצערו פוטר לאחר חודשיים בלבד. במקרה כזה, אם דורש העבודה חוזר ומתייצב בלשכת התעסוקה מיד עם פיטוריו, על המל"ל להמשיך ולשלם לו את קצבתו. ואכן מוסא מיהר והתייצב בלשכה, ואף הגיש למל"ל את תלושי השכר בגין התקופה בה עבד.

למרות זאת שלל המל"ל את זכאותו ש מוסא לקצבה והודיע לו שעליו להגיש תביעה חדשה, וזאת מאחר ולא התייצב בחודשיים האלה – אותם חודשיים במהלכם עבד ולפיכך לא היה עליו להתייצב, אותם חודשיים בגינם הגיש למל"ל תלושי שכר אשר מוכיחים עובדה זו. לאחר שפנה מוסא למען, הגיש מען למל"ל את אותם תלושי שכר, ודרש לבטל את שלילת הקצבה המוטעית. אלא שכל תשובה לא התקבלה במשרדי מען.

במקביל פנה מוסא שוב לסניף המל"ל וביקש להגיש את התלושים פעם נוספת באופן ידני, אך פקידי הסניף סירבו לקחת מידיו את המסמכים.

לאחר תזכורת נוספת של מען, הודיע המל"ל למען כי הוא מסתמך על הדיווח של שירות התעסוקה, ולכן על שירות התעסוקה לתקן את הרישום כדי לבטל את שלילת הקצבה. אלא שפנייה אל שירות התעסוקה העלתה כי רישומיו של מוסא תקינים ומצביעים על התייצבות מלאה כנדרש באופן המצדיק תשלום קצבתו ולא מעלה כל עילה לשלילתה. למרות שאין זה מתפקידו של דורש עבודה לעדכן את המל"ל ברישומי שירות התעסוקה, מען שלח למל"ל את הרישומים התקינים של מוסא 4 פעמים באמצעות פקס ודואר רשום מבלי שהתקבלה כל תשובה. 8 חודשים לאחר שנשלחו המסמכים לראשונה, בפגישה שהתקיימה בין נציגי מען במשרדה של מנהלת סניף המל"ל, התחוור לנציגי מען שאף לא מסמך אחד מאלה שנשלחו במשך 8 החודשים האחרונים לא הוזן לתיקו של מוסא במערכת. מנהלת הסניף אמנם הבטיחה לפתור את העניין בהקדם, אלא שהפגישה התקיימה ביום 29.6.2015 ועד למועד כתיבת דו"ח זה טרם זכה מען לתשובה, חרף המשך התכתבות עם מנהל הסניף.

לכן, בימים אלה מוגשת תביעה לבית הדין לעבודה בעניינו של מוסא בדרישה לשלם את קצבתו, לאחר שזו נשללה עקב "חטא" אחד ויחיד של מוסא שהתייצב לעבודה אליה הופנה על ידי שירות התעסוקה.

*דו"ח זה נכתב כחלק מפרויקט משותף של ארגון העובדים מען ועמותת עיר עמים, במימון האיחוד האירופי, פרויקט שמטרתו לסייע לאוכלוסייה הפלסטינית בתחומי תשתיות ומיצוי זכויות סוציואקונומיות אל מול המדיניות הישראלית ותוצאותיה, תוך שימת דגש למתרחש בשכונות שהוצאו אל מחוץ לגדר ההפרדה. תורמים נוספים: UNDP  ו- UNISON

מחבר הדוח: ארז וגנר, מרכז סניף מען בירושלים.

עריכה משפטית: עו"ד איה ברטנשטיין.

ארגון העובדים מען הוא האחראי הבלעדי לתכנים במסמך זה.

[1] על פי השנתון הסטטיסטי לשנת 2015 של מכון ירושלים לחקר ישראל. הנתונים מתייחסים לשנת 2013.

[2] "עבודה פיקטיבית" היא מונח שטבענו כדי לתאר או מעסיק שהודיע לדורשי העבודה שהופנו אליו שכלל אינו זקוק לעובדים וכלל לא ביקש משירות התעסוקה להפנות אליו עובדים, או מקום עבודה אשר מנפיק סירובי עבודה באופן "סיטונאי" וגורף למרות שדורשי העבודה שהופנו אליו לא התקבלו לעבודה (ולעתים כלל לא זומנו לראיון) ומכיוון שכך גם לא יכלו לסרב לעבודה (דוגמאות בהמשך).

 

[3] על פי המוסד לביטוח לאומי הכנסת קו העוני בישראל בשנת 2013 עומדת על סך של 2,989 שקלים לחודש ליחיד, ו- 4,783 שקלים לזוג. למשפחה בת חמש נפשות הכנסת קו העוני היא 9,000 שקלים.

Share this:
Share this page via Email Share this page via Stumble Upon Share this page via Digg this Share this page via Facebook Share this page via Twitter