ירושלים המזרחית – אסון חברתי כלכלי

התנהלות המוסד לביטוח לאומי ושירות התעסוקה כחלק ממדיניות ממשלתית לדחיקת התושבים הפלסטינים אל מעבר לגדר ול"הגברת הריבונות הישראלית"

השתתפו בהכנת הדו"ח: עו"ד איה ברטנשטין וארז וגנר

לקובץ PDF של הדו"ח

פתח דבר

בירושלים המזרחית מתגוררים כ- 300,200 תושבים פלסטינים החיים תחת הכיבוש הישראלי (על-פי מרשם האוכלוסין משנת 2012). הם סובלים מתחולת עוני קיצונית המקיפה 77% מהאוכלוסייה; מגדר ההפרדה המנתקת שכונות שלמות משירותים עירוניים; וממחסור חריף בדיור מצידה האחד של הגדר; אל מול בנייה פרועה ללא כל פיקוח הנדסי בעברה השני.

מציאות זו מביאה את השכונות הפלסטיניות אל סיפה של קטסטרופה הומניטרית הממתינה להתפרץ – רעידת אדמה שתוביל חלילה לקריסת רבי קומות הנבנים ללא כל פיקוח הנדסי במחנה הפליטים שועפט ובכפר עקב; משבר המים המחריף עקב היעדר תשתיות ההולמות את גודל האוכלוסייה; אירוע לאומני שיצית את השטח כפי שקרה בתקופה האחרונה; כל אלה הן חלק מהסיבות האפשריות שיכולות להוביל לאסון.

מצב זה אינו מקרי, אלא תוצאה של מדיניות ממשלתית מוצהרת לדחיקת התושבים הפלסטינים אל מחוץ לגבולות ירושלים המסופחת.

דו"ח זה סוקר מדיניות זו וחלק מהדרכים בהן היא מיושמת בפועל, ומתמקד בהתעלמות הבוטה של המוסד לביטוח לאומי ושירות התעסוקה מההידרדרות הכלכלית של התושבים הפלסטינים בירושלים המזרחית.

הדו"ח מרכז נתונים רבים הן מפרסומים של המוסדות הרשמיים של מדינת ישראל, והן מתוך מיפוי הנתונים שנאספים במשך השנה על ידי ארגון העובדים מען וכפי שהם עולים מהתלונות הרבות בהן מען מטפל כנגד המוסדות האמונים על פריסת רשת הביטחון החברתית, ובראשם – שירות התעסוקה והמוסד לביטוח לאומי.

סניף ארגון העובדים מען פועל בירושלים מאז שנת 2000 גם בתחום ארגון עובדים וגם בסיוע משפטי למיצוי הזכויות של האוכלוסייה הפלסטינית הכבושה בירושלים המזרחית אל מול מעסיקים ישראלים, ואל מול המוסד לביטוח לאומי ושירות התעסוקה. מען עוקב אחרי התהליכים הכלכליים-חברתיים בירושלים המזרחית מתוך דאגה לתושבים ומתוך הבנה כי מדובר בתהליכים אשר מושפעים מהמצב המדיני-פוליטי.

1. מדיניות ממשלתית

1.1. מדיניות השימור של רוב יהודי בירושלים; תוכנית המתאר "ירושלים 2000"; ויצירתו של משבר דיור בירושלים המזרחית

מאז כיבושה וסיפוחה של ירושלים המזרחית על תושביה הפלסטינים בשנת 1967, נאבקת ישראל על שמירתה של ירושלים מאוחדת ויהודית.

כבר בתכנית האב של ירושלים משנת 1968 הומלץ להאיץ את קצב הגידול של האוכלוסייה היהודית באופן ניכר.

בשנת 1973 הורתה ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, על הקמתה של ועדת גפני – ועדה ממשלתית בין-משרדית לבדיקת קצב הפיתוח בירושלים. הוועדה המליצה להגדיל את האוכלוסייה היהודית בירושלים ב-3.7% עד 1982, וזאת בכדי לשמר את המשקל היחסי של האוכלוסייה היהודית בעיר לעומת האוכלוסייה הערבית כך שהיחס ייוותר כפי שהיה בסוף שנת 1972, כלומר – 73.5% יהודים, ו- 25.5% ערבים. כך קבעה הוועדה יעד דמוגראפי אשר הפך להחלטת ממשלה שחזרה ואושרה על ידי ממשלות ישראל הבאות.

בשנת 2007 אושרה תוכנית המתאר "ירושלים 2000" בוועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית ירושלים וזכתה להמלצה להפקדה. אל מול הגידול באוכלוסייה הפלסטינית בעיר, הציבה התוכנית מטרה לשמור על יעד דמוגראפי של 70% תושבים יהודים ו-30% ערבים.

על פי תחזיות גדילת האוכלוסייה הפלסטינית לשנת 2030 המוצגות בתוכנית, יש צורך בבנייתן של 34,000 יחידות דיור עד לשנה זו בשכונות הפלסטיניות. אולם על סמך היעד הדמוגראפי הוחלט לאשר 10,000 יחידות דיור בלבד לתושבים פלסטינים עד לאותה שנה.

תוכנית המתאר לא הופקדה סופית עד כה, בין השאר בשל חשש מהשפעות מדיניות. אולם עמותת עיר עמים מדווחת כי כבר בשנת 2013 נרשם מחסור של 10,000 יחידות דיור בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בעיר, כאשר מחסור זה צפוי לגדול בכ- 1,500 יחידות דיור בכל שנה.

Share this:
Share this page via Email Share this page via Stumble Upon Share this page via Digg this Share this page via Facebook Share this page via Twitter
Print Friendly, PDF & Email

עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9

1 23 ... 9הבא »