בניגוד למאמץ של תכנית החומש לשלב אקדמאים מירושלים המזרחית בשוק העבודה, לשכת התעסוקה מפנה להם גב ושולחת אותם לעבודות ניקיון

א. , תושבת ירושלים המזרחית, היא אקדמאית שסיימה לאחרונה לימודי תאר ראשון במשפטים באוניברסיטת ביר זית. בראשית ינואר הגיעה א. לראשונה בחייה ללשכת התעסוקה במערב העיר במטרה לבדוק את זכויותיה, […]

א. , תושבת ירושלים המזרחית, היא אקדמאית שסיימה לאחרונה לימודי תאר ראשון במשפטים באוניברסיטת ביר זית. בראשית ינואר הגיעה א. לראשונה בחייה ללשכת התעסוקה במערב העיר במטרה לבדוק את זכויותיה, וזאת בשעה שהיא ביוזמתה החלה כבר לפני כמה חודשים ללמוד עברית במרכז ריאן להכוון תעסוקתי, זאת מתוך רצון להשתלב בשוק העבודה.

כאשר הגיעה ללשכת התעסוקה נתקלה ביחס משפיל ומבזה. הפקידה שקיבלה את פניה התלוננה מדוע בכלל היא מגיעה ללשכה במערב העיר אם היא אינה יודעת עברית. כאשר א. התקשרה טלפונית לאביה כדי שיסייע לתרגם, סירבה הפקידה לדבר איתו. המתורגמן שבא לעזרת הפקידה היה לטענת א. בעל ידע שטחי ביותר בשפה הערבית, וכל המסמכים שעליהם נאלצה לחתום היו בשפה העברית בלבד, שפה שהיא, כאמור, לא שולטת בה. את תעודת ההסמכה שלה למשפטים שמעידה שהיא אקדמאית הפקידה סירבה לקבל.

גם ע. תושבת ירושלים המזרחית, היא אקדמאית  אשר סיימה לאחרונה תואר בהוראת שפה באוניברסיטת אל קודס באבו דיס. למרות ניסיונותיה היא לא התקבלה עד כה לעבודה כמורה, בין השאר מאחר והתעודה שלה לא מוכרת בישראל. תוך כדי שהיא משקיעה מאמצים להסדיר את ההליך הפורמלי של אישור תעודת ההוראה שלה היא החלה לעבוד בחברה בינלאומית שם נתנה הדרכה טלפונית ללקוחות. לאחרונה היא פוטרה עקב סגירת המחלקה בחברה ופנתה ללשכת התעסוקה.


ע. מבקשת ללמוד עברית בכדי להשתלב בשוק העבודה בירושלים. אולם עד כה שירות התעסוקה הפנה אותה רק לעבודות בניקיון ובסיעוד. כל בקשותיה להשתלב במסלול של לימוד עברית או קורסים אחרים שיאפשרו לה לעבוד כמורה לאנגלית בירושלים נתקלו בסירוב גורף, ואף נאמר לה על ידי הפקידה שאין לשרות התעסוקה קורסים לדוברי ערבית – במקום להפנות אותה לתוכניות הקיימות.   

במשרד מען בירושלים המזרחית אנו נתקלים שוב ושוב במקרים כאלה, שמלמדים על בעיה מערכתית. רובם המכריע של האקדמאים הפלסטינים מירושלים המזרחית הם בוגרי אוניברסיטאות ערביות המתקשים להשתלב בשוק העבודה. הפוטנציאל הטמון בשילוב קבוצה זו בשוק העבודה, לשיפור המציאות הסוציואקונומית בירושלים המזרחית, זוהה על ידי הרשויות, ותוכנית חומש ממשלתית הקדישה משאבים ייחודיים לכך (החלטה 3790 "צמצום פערים חברתיים כלכליים ופיתוח כלכלי במזרח ירושלים"). צוות משרד ירושלים ומורשת המופקד על תכנון תוכנית החומש הבאה, ומכון ירושלים למחקרי מדיניות, מקדישים לנושא תקציבים ומחקרים רבים.


אבל כאשר זה מגיע  למפגש בשטח בין אקדמאיות פלסטיניות ופקידים בשרות התעסוקה, המאמץ כושל, שכן הפקידים ממשיכים להחזיק בדעות קדומות הרואות בתושבי ותושבות ירושלים המזרחית אוכלוסייה שאיננה רוצה לעבוד, ובהתאם מזכים אותם ביחס משפיל, עוין ומדיר.

הצורך לשלב אקדמאים תושבי ירושלים המזרחית בשוק התעסוקה נידון על ידי החוקרת והדוקטורנטית נטע פורזיקי במחקרה "תעסוקת נשים אקדמאיות ממזרח ירושלים" אשר פורסם על ידי מכון ירושלים לחקר מדיניות. לפי המחקר, שיעור של 85% מהאקדמאים בירושלים המזרחית למדו במוסדות פלסטינים וערבים. 30% מהנשים הפלסטיניות בעיר הן בעלות  תואר אקדמי, אך פחות ממחציתן (48%) מועסקות (זאת לעומת שיעור של 74% מועסקות בקרב נשים ערביות שהן אזרחיות ישראל). https://jerusaleminstitute.org.il/publications/human_capital_east_jerusalem

מען – ארגון עובדים , בשיתוף האגודה לזכויות האזרח, הגיש עתירה בדרישה לחייב את שירות התעסוקה להנגיש שירותים בשפה הערבית (בג"ץ 1291/20 קסוואני ואח' נ' שירות התעסוקה), ושירות התעסוקה התחייב כי בסניף יפו בירושלים יוצבו פקידים דוברי ערבית. אך חרף שינויים שחלו בעקבות העתירה, המציאות מלמדת, כפי שעולה מסיפוריהן של א.ש. ו-ע.ש., כי יש מחסור בפקידים ויותר מכך, היחס של פקידי שירות התעסוקה מהווה חסם בפני תושבות ירושלים המזרחית להשתלבות בשוק העבודה.

המצב זועק במיוחד כאשר מדובר בנשים משכילות, שעושות מאמצים לרכוש כישורים מקצועיים, ושיש את המשאבים לסייע להן, אולם הן זוכות ליחס מחפיר מצד פקידי שירות התעסוקה.

Share this:
Share this page via Email Share this page via Stumble Upon Share this page via Digg this Share this page via Facebook Share this page via Twitter
Print Friendly, PDF & Email