דמי המחלה שנצברו בקרן שייכים לעובדים ויש להחזירם לעובדים

מען – ארגון עובדים (ע"ר) פועל מזה שני עשורים להגנה על עובדים פלסטינים המועסקים בשוק העבודה הישראלי ועל זכויותיהם, ולאיגודם בוועדי עובדים.

במסגרת עבודת השטח הענפה של הארגון נחשפנו לאלפי עדויות של עובדים. עמדתנו המוצגת כאן מבוססת על עדויות אלו, והיא מגובה בהצהרות של שלושה עובדים פלסטינים שהועסקו בישראל בתקופה הרלוונטית. הצהרות העובדים ממחישות כיצד קופחו זכויות העובדים שהועסקו בישראל בעת שהיו חולים. כאמור, אלה אינם מקרים מיוחדים, והם משקפים את הדיווחים בהם היינו נתקלים על בסיס יומי. קריאת העדויות לא מותירה מקום לספק שעל הרשויות להשיב את כספי קרן המחלה לעובדים, ולא לעשות בהם שימוש לטובת תשתיות שצריכות להיות ממומנות מכספי הרשויות ולא מכספי המחלה של העובדים, והכל כפי שנפרט להלן:

.

1. נקודת המוצא לעמדתנו הינה העובדה שכספי קרן המחלה הנם כספים שהיו צריכים להיות משולמים לעובדים, וזאת בזמן אמת, קרי: בעת שעבדו והיו חולים.
2. העובדה שדמי מחלה לא נוצלו בזמן אמת – אין פרושה שעובדים פלסטינים היו חולים פחות ימים מעובדים ישראלים, אלא שהרשויות לא פעלו בזמן אמת כדי להנגיש לעובדים את הידיעה על קיומה של הקרן, ואת ההליך שאמור היה לאפשר להם לקבל ממנה כספים בעת מחלה. מעדויות העובדים עולה בבירור:
3. שהם היו חולים.
4. שבתקופת המחלה שלהם הם לא קיבלו כל פיצוי בגין היעדרות מעבודה.
5. שהם כלל לא ידעו על קיומה של קרן כזאת, ואלה שידעו לא ידעו כיצד להגיע לכספים שבה, והדברים מדברים בעד עצמם.
6. על הרשויות היה לפעול בזמן אמת לייצר מנגנונים שיאפשרו לעובדים לקבל את זכויותיהם, להנגיש להם את המידע, ולדאוג באופן אקטיבי ואפקטיבי שהזכות לדמי מחלה מהקרן תמומש. דבר מכל אלה לא נעשה.
7. לא נפרט כאן את כל מחדלי הרשויות בנוגע לניהול קרן דמי המחלה, בהן העובדה המצערת שהכספים שהופקדו בה לא הושקעו בהשקעה צמודה שהיתה מניבה תשואות לטובת העובדים המבוטחים. אלה פורטו באריכות בעתירה בעניין (בג"ץ 5918-16 קו לעובד ואח' נ' ממשלת ישראל ואח').
8. כעת, כשהצטברו מאות מיליוני שקלים בקרן – כספים שמקורם בהעסקה פוגענית – לא סביר שהרשויות יקבלו פרס כספי על מחדליהן, ויעשו שימוש בכספים שהיו מיועדים לעובדים חולים כדי להקים תשתיות שצריכות להיות ממומנות מתקציב הרשות.
9. היחידים שצריכים ליהנות מהכספים הם אותם עובדים, שהם הנפגעים היחידים ממחדלי ניהול הקרן.
10. מאחר וקיים קושי ממשי לחשב בדיעבד את מספר ימי המחלה להם זכאי כל עובד ועובד, נראה כי אין מנוס מלעשות חלוקה המסתמכת על סמך נתונים סטטיסטיים של עובדים בישראל  (ובהקשר זה יודגש – לא עובדים פלסטינים בישראל, שכן אלה, כאמור, מדווחים על ימי מחלה בחסר, הן בעבר כאשר לא ידעו שניתן לקבל פיצוי על אובדן הימים מהקרן, והן בימים אלה  כאשר מעסיקים רבים לא משלמים לעובדים דמי מחלה בניגוד לדין, ומסיבה זאת העובדים לא רואים טעם בדיווח).
11. אנו מתנגדים גם לכוונה לשפות מעסיקים שהפרישו כספים בתקופה שעד 31.12.2018 על ימי מחלה של עובדים שנצברו עד אותו תאריך. מהלך כזה עלול להיות פתח לכך שמעסיקים יעשו שימוש בזכאות כיום וידרשו שיפוי על זכאות בעבר. ככל שהמודל שאנו מציעים יתקבל, הרי כל עובד יקבל פיצוי ממוצע בהתאם לתקופת עבודתו ועד סוף שנת 2018. עובד שלא קיבל פיצוי על ימי מחלה עבור תקופה זו יקבל אותו כעת במסגרת ההסדר שיקבע, ואין היגיון להעביר כספים אלו דרך המעסיקים.

עדויות העובדים

מוחמד דיב חמודה גיל 62 תושב הכפר קובייבה ליד רמאללה, תושב הרשות הפלסטינית ת.ז. 985871482

"אני עובד במפעל מזון ר.ס. שיווק וייצור מזון בע"מ בא.ת. עטרות משנת 2012.

"בשנת 2016 הייתי חולה במשך חודש, ונאלצתי להיעדר מהעבודה. ביקשתי מהמעסיק שלי שישלם לי על ימי המחלה אבל המעסיק סירב. לא ידעתי שמגיע לי לקבל פיצוי מקרן ימי מחלה. המעסיק לא אמר לי על זה שום דבר. דיברתי עם עובדים ותיקים יותר ומהם הבנתי שאין כל תשלום על ימי מחלה."

עלי עבדאללה עבד אלבאקי. גיל 48. תושב טולכרם, הרשות הפלסטינית ת.ז. 906143177

"אני עובד מאז שנת 2009 בחברה בשם א.י. נבו מנתניה.

"בשנת 2015 לקחתי חופשת מחלה של 32 יום. רוב ימי המחלה היו בחודש אחד בו קיבלתי שכר של 1,300 ש"ח בלבד (כרבע משכרי הרגיל). פניתי למנהל שלי בחברה יותר מפעם אחת בקשר לחופשת המחלה, אבל מעולם לא קיבלתי הפניה או פרטים איך לפנות לקרן של ימי המחלה ולא ידעתי על קיומה כלל".

ניזאם דבאינה, גיל 45, תושב חברון ברשות הפלסטינית ת.ז.  907624571

"אני עובד בישראל בענף הבניין מאז שנת 2000 עם תלושים. עבדתי בחברות שונות כולל בחברת דניה סיבוס.

"מעולם לא קיבלתי חופשת מחלה משולמת. מנהלי החברות בהן עבדתי אמרו לי שאין לי זכות לקבל ימי מחלה. לא היה לי מושג שיש דבר כזה שנקרא קרן דמי מחלה".