להעביר את ההיתרים לידי העובדים באמצעות "גרין קארד"

הניצול הקיצוני של העובדים הפלסטינים הוחרף על רקע הגידול הדרמטי בסחר בהיתרים.

נייר עמדה שהוגש לצוות הבינמשרדי לבחינת הסדרי ההעסקה של עובדים פלסטינים בענף הבניין – יולי 2022

[ביום ד' 13.7 הוזמן מנכ"ל מען אסף אדיב להציג את עמדת הארגון בפני הצוות הבינמשרדי לבחינת הסדרי ההעסקה של עובדי הבניין הפלסטינים. הצוות הוקם בעקבות החלטה של שרת הפנים מיום 31.5.22 https://bit.ly/3Ogql8Y וזאת במטרה לשינוי שיטת העסקת עובדי הבנין הפלשתינאים, לרבות העסקה באמצעות קבלני כוח אדם ייעודיים, על מנת לצמצם תופעות פסולות הקיימות היום בענף. מען וארגונים נוספים דרשו שהצוות יקיים שימועים ציבוריים וכתוצאה זומן נציג מען לדיון. באותו דיון הציג עו"ד אלעד כהנא מקו לעובד את הערותיו בפני הצוות]

המציאות בה חיים כיום למעלה ממאה אלף עובדים תושבי הרשות הפלסטינית המועסקים בישראל בלתי נסבלת. כארגון עובדים בעל פעילות שטח ענפה, מען מקבל מדי יום מעובדים מידע כולל תמונות וסרטונים המעידים על הצפיפות הקשה במעברים. המעקב שלנו מלמד שדווקא הגדלת מספר ההיתרים האחרונה לשיא של 120 אלף, והרפורמה שהקלה במתן היתרי חיפוש העבודה, הביאו להחרפה קשה בלחץ ובצפיפות במעברים. במקביל נסגרו לאחרונה גם הפרצות בחומת ההפרדה. עשרות אלפי עובדים שבמשך עשור הגיעו למקור פרנסה בדרך זו הצטרפו למצטופפים במחסומים. כך לדוגמה, רווקים מגיל 27 ומעלה שקודם נשארו בבית או חצו את הגדר דרך הפרצות, הצטרפו עכשיו – אחרי הורדת גיל העובדים המותרים בכניסה, החלטה מבורכת בפני עצמה – לצבא הגדול שמחפש כל דרך להיכנס לשוק העבודה, ושמוכן, בלית ברירה, לשלם אלפי שקלים בחודש עבור היתר העבודה המיוחל.

מדיווחים שאנחנו מקבלים עולה שמספר משרדי המתווכים בערי הגדה המערבית גדל. אלו גובים מהעובדים 2,500 ש"ח מדי חודש, מאיימים בביטול ההיתר מיידית למי שלא ישלם, ודורשים בנוסף שכל עובד יחתום על שטרי חוב פתוחים שמהווים איום להביא את העובד להליכים משפטיים מול רשויות החוק הפלסטיניות ששרירות ליבן והעדפת אנשי שלומן ידועה.

התוצאה: למעלה ממחצית מהעובדים שמגיעים לעבודה בישראל אינם מועסקים כלל על ידי המעביד הרשום שלהם! צד אחד של הסיפור הוא המשמעות העבריינית, לרבות העלמת המס, שכרוכה בשיטה הנוכחית. הצד השני הוא שמדובר בהכרח בהעסקה פוגענית, המותירה את העובדים חסרי הגנה וחסרי אונים: עובדים אלו אינם מועסקים על ידי המעסיק הרשמי שלהם. הם חוצים את המעבר באמצעות ההיתר שרכשו ואז מוצאים מעסיק מזדמן. פעמים רבות הם מועסקים בעבודות מסוכנות ללא כל ביטוח או ביטחון תעסוקתי והופכים לקורבנות של ניצול והתעללות קיצוניים, דווקא כאשר הם נפצעים או כאשר מצבם הרפואי או הגיל הופך אותם לפחות "יעילים".