מעוררת השראה: ופא בוויראת

ופא בוויראת, מכפר קטן ליד עארה, נאלצה להפסיק את לימודיה כדי להתפרנס. שנים היא עבדה דרך קבלן בתנאי ניצול עד שפגשה את מען – ארגון עובדים. ההבדל היה של "שמיים וארץ": " ביקרו אותי לא אחת בכפר. אמרו שאני עובדת שעות רבות מדי, ושאין בכך צורך כי בעלי יכול לפרנס אותי. הסברתי לבעלי שהעבודה היא לא רק פרנסה, אלא גם אמצעי להרגיש בעלת ערך. בעלי השתכנע. יש לי עכשיו מכונית, אני מגיעה לעבודה בעצמי, ומקבלת החזר על הוצאות הנסיעה.

ופא בוויראת, בת 34, נולדה בפראדיס בשם ופא אבו דאהש. היא נישאה לפני כחמש שנים, עברה לכפר הקטן בוויראת, השוכן ליד עארה, ומאז שמה הוא ופא בוויראת. היא סיימה את התיכון בהצטיינות, במיוחד בתחום החשבונאות, ולכן היא רצתה להמשיך ללמוד, אך נאלצה לעבוד כדי להתפרנס. בשנת 2008 היא עבדה בבית אריזה גדול באמצעות קבלן משנה שהיה מסיע אותה עם עובדות אחרות, אבל הרגישה מנוצלת ומושפלת. שלמו לה פחות משכר המינימום, היא לא נהנתה משום זכויות סוציאליות, ובעיקר היתה בעיה עם ההסעות. ההסעה היתה יוצאת מפארדיס לגי'סר א-זרקא כדי לאסוף פועלות נוספות. בג'יסר ההסעה הסתיימה והעובדות נאלצו לרדת מההסעה ולעלות לרכב אחר. משם הן נסעו לחדרה, ושם החליפו רכב פעם שניה כדי להגיע לבית האריזה בשרון. הנסיעה התמשכה כשעתיים. ופא יצאה מביתה לפני 4 בבוקר, והתחילה לעבוד ב-6 בבוקר. בסוף היום נשנו הסדרי הנסיעה הללו.

לקראת סוף 2008 היא שמעה על מען (שהתחיל את פרוייקט השמת הנשים בשנת 2005) והשיגה את מספר הטלפון של ופא טיארה, רכזת השמות נשים של מען בבאקה אל-גרביה. היא המשיכה לעבוד באותו מקום עבודה אבל הפעם לא באמצעות קבלן כוח אדם אלא באמצעות מען, וזה היה "כהבדל בין השמים לארץ" מעידה ופא בוויראת. מען ארגן הסעה ישירה מפארדיס לבית האריזה, בלי החלפות, והיא התחילה לקבל זכויות סוציאליות. "זאת היתה נקודת הזינוק ששנתה לי את החיים" אומרת ופא בוויראת. "נכון שהשתכרתי שכר מינימום, והעבודה היתה עונתית, אבל לא הרגשתי מנוצלת. בסוף כל עונה בית האריזה עשה לנו טיול, הודה לנו על העבודה שאפשרה להם לעבור את העונה בהצלחה, והרגשתי שמכבדים אותי ואת עובדות מען. הרגשתי כמו מלכה, ובפעם הראשונה לא הייתי צריכה להתבייש להגיד שאני עובדת חקלאות.

לא שלא היו בעיות, אומרת ופא, אבל מען תפקד כארגון הגב שלנו, טיפל ופתר בעיות כשהם צפו. אמנם עבדנו הרבה פעמים משש בבוקר עד שש בערב, אבל היחס אלינו היה טוב. אני חושבת שהמעסיקים גם ידעו שיש לנו גב, וזה עזר להם לארגן טוב יותר את העבודה. ללא ספק עובדות מען החזיקו מעמד יותר זמן בעבודה, בעוד שנשים שעבדו אצל קבלנים נשרו כל הזמן כי הרגישו מנוצלות ומושפלות. כך עבדה ופא בוויראת עד שנת 2014, עד שהפכה לעובדת קבועה. איך זה קרה? אחרי כשלוש שנים היא התחילה לעשות השתלמויות במכללה במשך חצי יום בשבוע, גם כסייעת בחינוך מיוחד, גם כעוזרת גננת, וגם בעבודה על מחשב. בית האריזה אפשר לה ללמוד ולא פיטר אותה, כי ראו שהיא עובדת קשה ובעלת כישרונות.

"היה לי בסיס טוב מהתיכון, והתעקשתי ללמוד בבית האריזה הרבה דברים בכוחות עצמי. הייתי מתיישבת ליד עובדת מקצועית ולומדת ממנה את העבודה, ולוקחת אותה על עצמי עד שהכירו בי ונתנו לי לנהל אותה. נשארתי בעבודה הרבה שעות על חשבוני. למדתי בעצמי את מה שצריך לעשות בבית האריזה, וכך הפכתי לאחראית על בדיקת איכות התוצרת. אני פוסלת פירות לא מתאימים לפי מצב הפרי, הגודל והאיכות, ומחליטה מה מייצאים לחו"ל ומה הולך לשוק. באותה צורה גם למדתי כמה עקרונות של גרפיקה מהאחראים במפעל, ואני מעצבת מדבקות לכל חברה שקונה מבית האריזה. הצעתי איך ואיפה לשים את המדבקות וההצעות שלי התקבלו. אני גם משתתפת בישיבות ההנהלה ובאירועים שונים." המשכורת של ופא בוויראת עלתה משכר המינימום (29.12 שקל לשעה) ל- 43 שקל לשעה.

ופא טיארה: את התחתנת עם אדם מכפר בבוויראת, כפר קטן, שרוב הנשים הנשואות בו אינן עובדות. איך זה התקבל?

ופא בוויראת: "העבודה הפכה לחלק בלתי נפרד מחיי שנים רבות לפני שהתחתנתי. אכן ביקרו אותי לא אחת בכפר. אמרו שאני עובדת שעות רבות מדי, ושאין בכך צורך כי בעלי יכול לפרנס אותי. הסברתי לבעלי שהעבודה היא לא רק פרנסה, אלא גם אמצעי להרגיש בעלת ערך. בעלי השתכנע. יש לי עכשיו מכונית, אני מגיעה לעבודה בעצמי, ומקבלת החזר על הוצאות הנסיעה.

טיארה: מנסיונך, מה היית ממליצה לנשים עובדות או כאלו שרוצות להצטרף לשוק העבודה?

ופא בוויראת: אמנם היום נשים יותר מודעות לזכויותיהן כעובדות, וזה חשוב. קבלת משכורת לפי החוק, זכויות  סוציאליות, יכולת קידום ויחס טוב הם תנאים חיוניים. מנסיוני אני יכולה לציין שחשוב שיש לנשים את הגב של מען, שלמשל מארגן הסעות ישירות של נשים לבית האריזה, ובכך חוסך מהן את הצורך להשען על קבלני משנה נצלנים כדי להגיע לעבודה. אין לתאר את ההשפלה של עבודה באמצעות קבלן שגוזר קופון מהעבודה שלך רק כי הוא מסיע אותך לעבודה. יש עוד עשרות עובדות קבועות של מען בבית האריזה, ביניהן עובדות שהתקדמו ומונו כאחראיות על מחלקות. חלקן נשים בנות 50 ומעלה, שהחלו לעבוד לאחר שהילדים גדלו, וחלקן צעירות. אני מעודדת אותן ומסייעת להן בכל דרך.