טרור הקפיטליזם תוצרת בנגלדאש

מאת ויג'אי פארשאד – דלהי

האסון הגדול ביותר בתולדות התעשיה בבנגלדאש גבה ככל הנראה מחיר אנושי נורא. כ-1000 איש נהרגו בהתמוטטות בניין בדאקה, בירת בנגלדאש ביום ד' 24.4.2013. האסון הזה לא היה מחויב המציאות. זו היתה תוצאה ישירה של הזנחה פושעת וחוסר תשומת לב של חברות הענק הרב לאומיות שמעסיקות שלושה מליון עובדים בבנגלדאש בתנאי ניצול.

ה-28 באפריל מצוין ברחבי העולם כיום הזכרון לעובדים שנפגעו ונהרגו בתאונות עבודה. יום הזכרון לעובדים Workers Memorial Day הפך במספר ארצות ליום רשמי שנותן כבוד והכרה לקורבנות ההזנחה בתחום הבטיחות בעבודה. גם השנה ציינה תנועת הפועלים בעולם את היום כאשר האסון בבנגלדאש מהווה נקודת ציון למצב הבלתי נסבל בו מועסקים מליוני עובדים בכל רחבי העולם. להלן תרגום מאמר של העיתונאי ההודי ויג'אי פארשאד מתוך הבלוג האמריקאי השמאלי קונטרפונצ'.

ביום רביעי ה-24 באפריל , יום לאחר שהשלטונות נתנו הוראה לפנות את הבניין, התמוטט מבנה הראנא-פלאזה על שלושת אלפי העובדים ששהו בו. ראנא-פלאזה, המבנה שקרס, שוכן בסאוואר, פרוור של עיר הבירה דאקה. הוא מהווה חולייה אחת בשרשרת שנמתחת בין שדות הכותנה של דרום אסיה, המכונות התעשייתיות של בנגלדאש וקולבי הבגדים בחנויות מותגים ידועות שבחלק האטלנטי של העולם. צוותי הצלה הצליחו לחלץ 2000 איש מבין ההריסות. 300 מקרי מוות באסון הזה ידועים בוודאות. המספרים הללו צפויים לגדול. לשם השוואה, בשריפה שהתלקחה במפעל Triangle Shirtwaist בניו יורק בשנת 1911 נספו 146 עובדים בסך הכל.

ב-24 לנובמבר 2012 נהרגו לפחות 112 עובדים בשריפה שפרצה במפעל הטקסטיל טאזרין (בבנגלדאש). רשימת ה"תאונות" הללו היא ארוכה, מתארכת ומכאיבה. באפריל 2005 קריסת מפעל בדאקה הרגה 75 עובדים. בפברואר 2006 נהרגו 18 עובדים בקריסה של מפעל אחר. ביוני 2010 חיסלה התמוטטות מפעל אחרת עוד 25 עובדים. ה"מפעלים" הללו מייצגים את הגלובליזציה של המאה ה-21, מקלטים לתהליך ייצור שנמשך ימים ארוכים, במכונות מאיכות ירודה המתופעלות בידי עובדים שחיים תחת צווי התפוקה הנדרשת.

קארל מארכס כתב על התיעוש באנגלייה של סוף המאה ה-19 "בתשוקתו חסרת מעצורים, בחתירתו לניצול עוד ועוד עובדים, מצליח ההון לכופף לא רק את כללי המוסר אלא גם את המגבלות הפיזיות של יום העבודה. הוא אינו משאיר זמן לגוף העובד להיחשף לאור שמש, לגדול, לשמור על בריאות תקינה. ההון גונב את כל הזמן המיועד לנשימת אוויר נקי ושהייה תחת קרני החמה. ההון מקצר את חיי העובד כשם שחקלאי חמדן קוצר את היבול בטרם הבשיל" (הקפיטל, פרק 10).

המפעלים בבנגלדאש הם חבל ארץ בגלובליזציה אשר יש לו חיקויים בגבול מכסיקו-ארצות הברית, האיטי, סרי לנקה ובמקומות רבים אחרים שפתחו את דלתותיהם לתעשיית האריגים ולניצול הפרוע שמאפיין את סדרי המסחר והייצור שהתהוו בשנות ה-90. מדינות מוחלשות שחסרו אל הלהט הפטריוטי להגן על תושביהן והדאגה לשימור ארוך טווח של הסדר החברתי מיהרו לקבל בברכה את תעשיית האריגים. יצרני הטקסטיל הגדולים לא רצו יותר להשקיע בפיתוח הייצור ופנו לקבלני משנה שעבור נתח זעום ושולי מהרווחים בנו ותפעלו עבורם בתי חרושת בסגנון מחנה עבודה בכפייה או בית כלא.

שלטון קבלני המשנה אפשר לבעלים האמיתיים של המפעלים הללו להסיר מעצמם את האחריות לעובדים, ליהנות מהרווחים של עלויות ייצור זולות מבלי שידבק במצפונם רבב של דם ויזע שהושקעו בהפקת הרווחים עבורם ומבלי שיצרכו להטריד את עצמם בדאגות לגבי האופן שבו הסחורה שלהם מיוצרת. כך גם יכולים הצרכנים שמעבר לאוקיינוס האטלנטי להנות ממגוון סחורות במחירים מוזלים שנקנות לעיתים קרובות באשראי חוב שניתן להם מהבנקים. מדי פעם עולה קול זעקה כלפי חברה כזו או אחרת בשל שיטות הסחר הבלתי הוגנות שלה, אבל זעם ציבורי כנגד חברה כזו או אחרת אינו יורד לשורשי השיטה הנהוגה בקרב כל החברות בנוסח וול מארט.

Share this:
Share this page via Email Share this page via Stumble Upon Share this page via Digg this Share this page via Facebook Share this page via Twitter
Print Friendly, PDF & Email

עמודים: 1 2