המאבק בתאונות הבניין – סיכום שנה

הקואליציה למאבק בתאונות בניין פרסמה בראשית השנה בדף הפייסבוק שלה סיכום שנת פעילות. 48 פועלים נהרגו באתרי-בניין. רמת הפיקוח של משרד העבודה על אתרי הבנייה היא נמוכה. במנהל הבטיחות התעסוקתית עובדים 18 מפקחים על 13000 אתרי בנייה. שר  העבודה חיים כץ נמנע מחיזוק המנהל. להלן הסיכום המלא של הודעת הקואליציה שהובילה בשנה האחרונה מסע הסברה ציבורי רחב היקף בנושא תאונות הבניין.

מניין העובדים שנהרגו באתרי הבניין בשנת 2016 עלה שלשום ל-48, בעקבות פטירתו של ארכאן אבו הנייה בן ה-27, שנפצע בשבוע שעבר באתר בנייה בפתח תקוה: סיכום מעודכן של שנה קשה עצובה ומקוממת.

ביום חמישי האחרון ה-29.12.16 נהרג הנער עלי אלדגאמין בן ה-17, מהכפר א-סמוע שליד חברון, לאחר שנפל מגובה 8 מ' במהלך עבודות לבניית מחסן באזור התעשייה של קיבוץ חפץ חיים. היתה זו התאונה הקטלנית האחרונה באתרי הבנייה בישראל בשנת 2016. אולם, ביום ראשון (1.1.17) נפטר מפצעיו ארכאן אבו הנייה בן 27 מהכפר עזון שליד קלקיליה, אשר נפצע ביום 26.12.12 לאחר שנפל מסולם באתר בנייה בפתח תקוה. בכך עלה מניין ההרוגים באתרי הבנייה בשנת 2016 ל-48, שכן מניין זה כולל את כל ההרוגים שנפגעו בתאונות בשנה זו, גם אם נפטרו לאחר סיומה. גם מספר זה עוד עלול, למרבה הצער, לעלות. בשנה זו דווחו גם למעלה מ-200 פצועים באורח קשה ובינוני באתרי הבנייה. על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי מהשנים האחרונות ניתן להעריך שעוד כ-7000 עובדים נפצעו השנה בתאונות בניין בדרגות חומרה שונות.

גם ההרוג בתאונה הקטלנית האחרונה שהתרחשה בשנת 2015, מוחמד עליאן מערערה שנהרג לאחר שהתחשמל ממכונת טיח באתר בנייה בעפולה, היה נער בן 17, שיצא לעבוד בעת חופשת חג המולד. בשנת 2015 הדיווח הרשמי של מנהל הבטיחות התעסוקתית מנה 34 הרוגים באתרי הבנייה.

מוחמד עליאן המנוח נהרג כחודש וחצי לאחר שהחלה הפעילות שהובילה להקמתה הרשמית של הקואליציה למאבק בתאונות בניין (24.11.15) – התארגנות של הארגונים קו לעובד, ארגון העובדים מען, רופאים לזכויות אדם, האגודה לזכויות האזרח, הקליניקה לזכויות עובדים באוניברסיטת תל אביב, ופעילות ופעילים מתנדבות ומתנדבים. בשל פעילות זאת ידועים לנו ולציבור פרטיו האישיים של מוחמד עליאן, נסיבות התאונה בה נהרג, פרטי האתר והחברה הקבלנית שעבד בו. מידע זה – פרטי ההרוגים, התאונות והחברות המעורבות – לא נחשף כלל לציבור קודם לכן. המידע על התאונות התפרסם, אם בכלל, במבזקים קצרים, לקוניים, נעדרי כל פרט מזהה על המעורבים בתאונה – והציבור לא שמע על תאונות אלה יותר. עובדי הבניין מתו אלמונים, בדממה ובאפלה, הרחק מעין הציבור, משל מדובר באירוע חסר חשיבות.

מתחוור לנו מהמידע שאספנו, שהעלייה הדרמטית במספר ההרוגים המדווחים באתרי הבנייה השנה, מ-34 ל-48 (מספר שעוד עשוי לעלות בשל מידע חדש שיתגלה), נובעת במידה רבה, מכך שבשנים עברו, התקיים תת-דיווח משמעותי אודות ההרוגים באתרי הבנייה, בחסות אפלת המידע וחוסר העניין הציבורי. כשהחלנו בפעילותנו לא היה לנו כל מידע אודות זהות ומאפייני ההרוגים ובוודאי לא החברות שבאתריהם נהרגו. שמותיהם ופרטיהם של 46 מתוך 48 העובדים שנהרגו השנה ידועים לנו (בשני מקרים השמות לא פורסמו) – הם חקוקים בבניין-אנדרטה שבפוסטר הזיכרון של סוף השנה שהכינה עבורנו ארכי פרחי. כל אחד מההרוגים – ערבי או יהודי, סיני או מולדובי, פלסטיני או טורקי – עולם ומלואו, חיים שנגדעו, זיכרונות ותקוות לעתיד שלא יהיה, בנות ובני משפחה, חברים ומכרים מיותמים. גם חייהם של פצועים רבים ובני משפחותיהם לא ישובו עוד למסלולם שלפני הפציעה.

Share this:
Share this page via Email Share this page via Stumble Upon Share this page via Digg this Share this page via Facebook Share this page via Twitter
Print Friendly, PDF & Email

עמודים: 1 2 3 4