המאבק בתאונות הבניין – סיכום שנה

הקואליציה למאבק בתאונות בניין פרסמה בראשית השנה בדף הפייסבוק שלה סיכום שנת פעילות. 48 פועלים נהרגו באתרי-בניין. רמת הפיקוח של משרד העבודה על אתרי הבנייה היא נמוכה. במנהל הבטיחות התעסוקתית עובדים 18 מפקחים על 13000 אתרי בנייה. שר  העבודה חיים כץ נמנע מחיזוק המנהל. להלן הסיכום המלא של הודעת הקואליציה שהובילה בשנה האחרונה מסע הסברה ציבורי רחב היקף בנושא תאונות הבניין.

מניין העובדים שנהרגו באתרי הבניין בשנת 2016 עלה שלשום ל-48, בעקבות פטירתו של ארכאן אבו הנייה בן ה-27, שנפצע בשבוע שעבר באתר בנייה בפתח תקוה: סיכום מעודכן של שנה קשה עצובה ומקוממת.

ביום חמישי האחרון ה-29.12.16 נהרג הנער עלי אלדגאמין בן ה-17, מהכפר א-סמוע שליד חברון, לאחר שנפל מגובה 8 מ' במהלך עבודות לבניית מחסן באזור התעשייה של קיבוץ חפץ חיים. היתה זו התאונה הקטלנית האחרונה באתרי הבנייה בישראל בשנת 2016. אולם, ביום ראשון (1.1.17) נפטר מפצעיו ארכאן אבו הנייה בן 27 מהכפר עזון שליד קלקיליה, אשר נפצע ביום 26.12.12 לאחר שנפל מסולם באתר בנייה בפתח תקוה. בכך עלה מניין ההרוגים באתרי הבנייה בשנת 2016 ל-48, שכן מניין זה כולל את כל ההרוגים שנפגעו בתאונות בשנה זו, גם אם נפטרו לאחר סיומה. גם מספר זה עוד עלול, למרבה הצער, לעלות. בשנה זו דווחו גם למעלה מ-200 פצועים באורח קשה ובינוני באתרי הבנייה. על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי מהשנים האחרונות ניתן להעריך שעוד כ-7000 עובדים נפצעו השנה בתאונות בניין בדרגות חומרה שונות.

גם ההרוג בתאונה הקטלנית האחרונה שהתרחשה בשנת 2015, מוחמד עליאן מערערה שנהרג לאחר שהתחשמל ממכונת טיח באתר בנייה בעפולה, היה נער בן 17, שיצא לעבוד בעת חופשת חג המולד. בשנת 2015 הדיווח הרשמי של מנהל הבטיחות התעסוקתית מנה 34 הרוגים באתרי הבנייה.

מוחמד עליאן המנוח נהרג כחודש וחצי לאחר שהחלה הפעילות שהובילה להקמתה הרשמית של הקואליציה למאבק בתאונות בניין (24.11.15) – התארגנות של הארגונים קו לעובד, ארגון העובדים מען, רופאים לזכויות אדם, האגודה לזכויות האזרח, הקליניקה לזכויות עובדים באוניברסיטת תל אביב, ופעילות ופעילים מתנדבות ומתנדבים. בשל פעילות זאת ידועים לנו ולציבור פרטיו האישיים של מוחמד עליאן, נסיבות התאונה בה נהרג, פרטי האתר והחברה הקבלנית שעבד בו. מידע זה – פרטי ההרוגים, התאונות והחברות המעורבות – לא נחשף כלל לציבור קודם לכן. המידע על התאונות התפרסם, אם בכלל, במבזקים קצרים, לקוניים, נעדרי כל פרט מזהה על המעורבים בתאונה – והציבור לא שמע על תאונות אלה יותר. עובדי הבניין מתו אלמונים, בדממה ובאפלה, הרחק מעין הציבור, משל מדובר באירוע חסר חשיבות.

מתחוור לנו מהמידע שאספנו, שהעלייה הדרמטית במספר ההרוגים המדווחים באתרי הבנייה השנה, מ-34 ל-48 (מספר שעוד עשוי לעלות בשל מידע חדש שיתגלה), נובעת במידה רבה, מכך שבשנים עברו, התקיים תת-דיווח משמעותי אודות ההרוגים באתרי הבנייה, בחסות אפלת המידע וחוסר העניין הציבורי. כשהחלנו בפעילותנו לא היה לנו כל מידע אודות זהות ומאפייני ההרוגים ובוודאי לא החברות שבאתריהם נהרגו. שמותיהם ופרטיהם של 46 מתוך 48 העובדים שנהרגו השנה ידועים לנו (בשני מקרים השמות לא פורסמו) – הם חקוקים בבניין-אנדרטה שבפוסטר הזיכרון של סוף השנה שהכינה עבורנו ארכי פרחי. כל אחד מההרוגים – ערבי או יהודי, סיני או מולדובי, פלסטיני או טורקי – עולם ומלואו, חיים שנגדעו, זיכרונות ותקוות לעתיד שלא יהיה, בנות ובני משפחה, חברים ומכרים מיותמים. גם חייהם של פצועים רבים ובני משפחותיהם לא ישובו עוד למסלולם שלפני הפציעה.

מכלל 48 העובדים שנהרגו השנה 21 הם פלסטינים (44%), 13 אזרחים ערבים (27%); 7 אזרחים זרים (15%), ו-7 אזרחים יהודים (15%). להערכתנו, שיעור היהודים מכלל ההרוגים גבוה יותר בשנה זו מהשיעור שבדרך כלל ונובע ממספר ההרוגים היהודים בקריסת חניון רמת החייל בביצוע 'דניה סיבוס'. מרביתם המכריעה של הנפגעים בתאונות בניין, כפי שהסתבר השנה לאור איסוף מידע זה שלא פורסם בשנים קודמות, הם פלסטינים ואזרחים ערבים.

השינוי המשמעותי ביותר שראינו השנה בנושא בטיחות העובדים באתרי הבנייה, וההישג החשוב ביותר של הקואליציה הוא העניין הציבורי והסיקור התקשורתי הנרחב שהוענק לראשונה לתאונות הבניין. סיקור זה והעניין שעורר נבעו באופן ישיר ממידע שנאסף על ידינו בעבודת שטח אשר איפשר להניע עניין תקשורתי מבוסס עובדות. לצד עבודת האיסוף והתיעוד היומיומית שנחשפה בקבוצת פייסבוק זו, בקשות המידע הרשמיות שהפנתה הקואליציה למנהל הבטיחות, לצד הלחץ הציבורי והתקשורתי שהופעל, הביאו לכך שבשנה זו החל מנהל הבטיחות התעסוקתית בפרסום תקופתי של מידע אודות תאונות עבודה קטלניות מדי רבעון, ואף דיווח לראשונה על פרטי התאונות הקטלניות משנת 2015, לרבות שמות החברות הקבלניות באתריהן נהרגו עובדים. פרטי ההרוגים עדיין אינם מפורסמים על ידו ונאספים, כמו פרטי המידע האחרים, בעבודת נמלים יומיומית.

התפתחות מרכזית נוספת השנה היתה ההתגייסות הפרלמנטרית לנושא אותה הוביל יו"ר וועדת העבודה והרווחה של הכנסת חבר הכנסת אלי אלאלוף, אשר קרא בתום ישיבת הוועדה שהתקיימה באמצע חודש דצמבר 2015 למשרד הכלכלה (שמנהל הבטיחות התעסוקתית היה כפוף לו אז) לפעול לאלתר לגיוס מפקחים נוספים לאתרי הבנייה ולהקצות להם רכבים לביצוע תפקידם, וכן על מחויבות הוועדה לקיים דיוני מעקב בנושא תאונות הבניין מדי שלושה חודשים. למרבה הצער דרישתו של יו"ר וועדת העבודה והרווחה לא הביאה את משרד הכלכלה והתעשייה או את משרד הרווחה והשירותים החברתיים (אליו הועבר מנהל הבטיחות התעסוקתית לפני 5 חודשים לבקשתו של השר חיים כץ) להוסיף מפקחים או להקצות להם רכבים, וזאת במפגן אטימות ממשלתית מעורר השתאות לחובתם הציבורית לשפר את הפיקוח הממשלתי על בטיחות העובדים.

אולם, חבר הכנסת אלי אלאלוף עמד בהבטחתו לקיים בוועדה בראשותו מעקב הדוק אחר מצב הבטיחות באתרי הבנייה. התוצר החשוב ביותר של פעילות זו היה חקיקתו של סעיף 6א לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, אותו הוביל חבר הכנסת אלאלוף ביחד עם חברי הכנסת איל בן ראובן ועבד אל חכים חאג' יחיא, ואשר קבע חובה להפסיק את העבודות באתרי בנייה בהם התרחשו תאונות קטלניות וקשות למשך יומיים לפחות, אשר לאחריהם ייבחן הצורך בהמשך פעולות הפיקוח להבטחת בטיחות העובדים. שינוי חקיקתי זה הביא להפסקת המציאות המזוויעה בה נתקלנו בתחילת פעילותנו – אתרי בנייה שממשיכים בעבודתם כעניין שבשגרה עוד טרם שמפונים מהם גופות ההרוגים והפצועים לאחר תאונות. חובת הדיווח שהוטלה בחוק על המשטרה לדווח למנהל הבטיחות התעסוקתית על תאונות הקשות, והחובה שהוטלה על המנהל להטיל צווים להפסקת עבודות בעקבות התאונות הביאו במקרים רבים להגעתם המהירה יחסית של מפקחי מנהל הבטיחות לזירת תאונות ולשיפור התיאום בין המשטרה למנהל הבטיחות התעסוקתית בחקירת תאונות.

מנהל הבטיחות התעסוקתית – הגוף הממשלתי המרכזי מולו פעלנו השנה ושאת פעולתו ביקרנו בקביעות – היה הגורם הממשלתי כמעט היחידי שבהתנהלותו בנושא ניתן היה להבחין בשינוי משמעותי שהתבטא במאמץ לשפר את תפקוד הפיקוח על בטיחות העובדים באתרי הבנייה. עם זאת, המגבלות הקשות במסגרתן פועל המנהל, נוכח אטימות ממשלתית של מרבית הגורמים, הגבילו את האפקטיביות של שינויים אלה.

השינויים בפעולת המנהל כללו, בנוסף לפרסום פרטי התאונות הקטלניות, גם יישום אפקטיבי בדרך כלל של החובה החדשה להוציא צווים להפסקת עבודות באתרי תאונות קטלניות וקשות. במרביתם המכריעה של תאונות אלה הגיעו מפקחי המנהל לאתרי התאונות בתוך שעות ספורות מהתרחשותן והוציאו צווים להפסקת עבודות, או, במקרים של אתרים בלתי מוסדרים, הודיעו למחזיקים אודות החובה להפסיק את העבודות. צעד זה, מינימאלי ככל שיהיה, היה בו לייצר שינוי תודעתי בהתייחסות לתאונות, בהשוואה למצב שקדם, ולהגביר את הפיקוח על אתרים לאחר תאונות.

על אף פעולות אלה ופעולות נוספות שננקטו על ידי המנהל, התנאים הקשים בהם הוא פועל – מספר בלתי מספק באופן קיצוני של 18 מפקחים ל-13,000 אתרי בנייה ואי הקצאת רכבים שיאפשרו ניידות ונגישות מהירה לאתרים, העדר סנקציות אפקטיביות ותמיכה משפטית, לוגיסטית ופוליטית – הביאו גם השנה לכך שרמת הפיקוח על אתרי הבנייה – ובפרט הפיקוח השגרתי הנדרש כדי למנוע את התאונות, ולא רק כדי להגיב לאחר שהתרחשו – איננה מספקת.

השינוי המשמעותי האחרון שהסתמן לקראת סוף השנה, הגם שזה טרם בא לידי ביטוי באופן מוחשי, הוא היערכות של משטרת ישראל ביחד עם מנהל הבטיחות התעסוקתית, שנועדה לשפר את אופן ניהול החקירות הפליליות בעקבות תאונות קשות וקטלניות, ולהביא לכך שיחול שינוי דרמטי בשיעורי ההעמדה לדין הזעומים של פחות מ-10% ממקרי התאונות הקטלניות והרבה פחות מכך במקרים אחרים. שני הגופים הכריזו לפני כשבועיים על סיום גיבושו של נוהל עבודה משותף וחדש, שלא פורסם. ידוע לנו כי בהכנתו של נוהל זה הושקעה בחודשים האחרונים עבודה רבה וזאת בהנחייתם של דרגים בכירים,דבר המעיד על רצון אמיתי לשפר את ההתנהלות החקירתית. יש לקוות כי הדבר אכן יבוא לידי ביטוי ממשי בקרוב ושזה ילווה בשקיפות ציבורית אודות התנהלות החקירות בעקבות תאונות. יש לקוות עוד כי נוהל זה ישליך גם על התנהלותה של פרקליטות המדינה האחראית על הגשת כתבי אישום וניהול התיקים הפליליים. זאת, לפי שעה, לא הגיבה באופן ציבורי בשום צורה על הדרישה לשיפור התנהלותה בסוגיה זו.

רבים מעובדי ענף הבניין – פועלים, מנופאים, מנהלי עבודה ממוני בטיחות, מהנדסים, גורמי פיקוח – הגיבו בעוצמה לעניין שהציבור מגלה סוף סוף במציאות חייהם הקשה ובתנאי עבודתם, והפכו לשותפים פעילים במאבק לשינויו – בחשיפת ותיעוד מידע, בבקשות לסיוע והצעות לסייע, גם תוך סיכון פרנסתם. המנופאים במיוחד הפכו לסוכני שינוי מרכזיים תוך שהם פועלים להתארגן ולעשות שימוש במעמדם המרכזי באתר הבנייה כדי לקדם את בטיחותם וזכויותיהם של כלל העובדים באתרים. ראו הדפים של ארגון מפעילי עגורן צריח וכן של הפורום למניעת תאונות עבודה.

לצד השינויים החיוביים, ממשיכה אטימות ממשלתית נרחבת ביחס לצורך לפעול כדי להגן על עובדי הבניין. מקוממת במיוחד אדישותו של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, אליו הועבר מנהל הבטיחות התעסוקתית לפני 5 חודשים. על אף שהקואליציה פנתה ל ח"כ חיים כץ – שר העבודה והרווחה כבר לפני חודשיים בשורת דרישות מפורטות לצורך שיפור מצב בטיחות העובדים, וזאת במסגרת מכתב הקודם לפנייה לבג"צ, נמנע השר מהקצאת משאבים כלשהם לרשות מנהל הבטיחות התעסוקתית, ולא התרחש שינוי במצבת כוח האדם או הרכבים. סנקציות משפטיות לא הועמדו לרשות מפקחי המנהל, והתביעה הכללית של המשרד, המופקדת על הגשת כתבי אישום בגין הפרת צווי בטיחות ועבירות בטיחות אחרות מגישה כתבי אישום ספורים ביותר מדי שנה, כך שכמעט לא מופקד כוח הרתעתי כלשהו בידי מפקחי מנהל הבטיחות.

המוסד לבטיחות ולגיהות – תאגיד ציבורי הכפוף לשר העבודה והרווחה, אשר תקציבו עולה פי כמה על זה של מנהל הבטיחות – פועל בחוסר אפקטיביות (כפי שקבע מבקר המדינה בדוחותיו) ואינו פועל כדי לסייע למנהל הבטיחות בפעולתו. מידע רב על תאונות עבודה והחברות האחראיות להן נאסף על ידי המוסד לביטוח לאומי, אולם מרביתו לא מועמדת לרשות מנהל הבטיחות התעסוקתית או הציבור. המלצות וועדת אדם שהציעה ב-2014 לאחד את מנהל הבטיחות התעסוקתית עם המוסד לבטיחות וגהות תחת מטריה ארגונית אחת שתכלול גם זרוע של איסוף מידע, ותביא להקמת רשות חזקה, עצמאית ובעלת משאבים לפיקוח על בטיחות העובדים – שוכבות כאבן שאין לה הופכין.

מקוממים במיוחד מחדליו של רשם הקבלנים במשרד השיכון, הרגולטור אשר במסגרת תפקידו אמור לפקח על החברות הקבלניות ולהבטיח את האינטרסים הציבוריים באופן פעולתן. הרשם לא עושה כמעט דבר כדי לקדם את בטיחותם של עובדי הבניין, ומעולם לא שלל את רישיונה של חברה קבלנית או של קבלן בשל פגיעה שנגרמה לעובדים או בשל הפרת נהלי בטיחות. מדובר במחדל בעל משמעות רבה במיוחד, כי שלילת רישיונן של חברות קבלניות היא סנקציה בעלת אפקטיביות עצומה, שאם היתה ננקטת במקרים מתאימים יש להניח שהיה בה להשפיע על התנהלות החברות.

תכונה ניכרה בקרב החברות הקבלניות השנה בעקבות חשיפת ממדי הפגיעה בעובדים בתחומן, פרסום פרטי האתרים בהם נהרגו עובדים והחברות האחראיות להם, ותיעוד התנהלות בטיחותית מופקרת באתרי החברות. פרסומים אלה הביכו את החברות ובחלקן ניכרה פעילות לשיפור רמת הבטיחות. לצד זאת, יזמיות הנדל"ן והחברות הקבלניות, הגורמים הנשכרים מעסקי הבנייה, לא נחפזו לקחת אחריות על מחדלי הבטיחות שמונחים בראש ובראשונה לפתחן. חלקן החלו לערוך חשבון נפש וגילו רצון ונכונות לשפר את התנהלותן אולם רבות מהן ריכזו את מאמציהן להדיפת צעדים ממשלתיים הדורשים מהן להבטיח את בטיחות העובדים תוך שימוש בכוחן הכלכלי והפוליטי הניכר, וחלקן גם עסקו ברדיפה אישית של עובדים שחשפו מחדלי בטיחות.

קול חשוב שלמרבה הצער והתדהמה כמעט ולא נשמע בשנה האחרונה הוא קולה של ההסתדרות החדשה. ניתן היה לצפות שארגון העובדים הגדול והחזק בישראל ואחד הגופים הכלכליים והפוליטיים החזקים בה בכלל, יהיה הראשון לפעול, במשאביו הניכרים, לעצור את הקטל באתרי הבנייה – אולם ציפייה זו נכזבה.

הייתה זו שנה (אזרחית) סוערת ודינמית מאד במאבק למען בטיחות עובדי הבניין. שנה זו היוותה נקודת מפנה חשובה במודעות הציבורית להפקרת עובדי הבניין – אולם שום מפנה לא חל בשיעורי ההיפגעות של העובדים. העבודה רק בתחילתה ושינויים רבים צריכים עוד להתרחש. רבות ורבים סייעו למאבק באופן קבוע או מעת לעת – ללא סיוע זה לא היה מתרחש השינוי שבכל זאת הצליח להתרחש. תרומתכם/ן מוערכת מקרב לב. הלוואי שבשנה הבאה יחל המאבק לשאת את התוצאות הממשיות הנדרשות – ירידה דרמטית בשיעורי העובדים הנפגעים.

למידע נוסף – אתר עיתון הארץ בעניין תאונות העבודה "למי אכפת מפועלי הבניין"

 

 

Share this:
Share this page via Email Share this page via Stumble Upon Share this page via Digg this Share this page via Facebook Share this page via Twitter