שני הפנים האפלים של החקלאות בישראל

כרימה יחיא מכפר קרע בחממת פלפלים. צילום: נועה קוזק

מדי תקופה מתפרסמות עדויות על הצד האפל של החקלאות בישראל, הקשור לתלות המחפירה של החקלאות בעובדים תאילנדים זולים. כמה זולים? חשבון פשוט מראה שעלות עובדים תאילנדים לחקלאי היא כמחצית מעלות ההעסקה החוקית של עובדים מקומיים. שכרו של התאילנדי נע בין 13 ל- 16ש' לשעה, ושכר המינימום מגיע לכמעט 26 ש' לשעה; התאילנדי אינו נהנה מזכויות סוציאליות ועלות החזקתו נמוכה, בעוד שעלות הזכויות הסוציאליות של עובד ישראלי למעביד מהווה תוספת של שליש על שכר המינימום; העובד התאילנדי זמין לעבודה 24 שעות ביממה, בעוד שלכל עובד ישראלי יש משפחה שמחכה בבית.

לשעבוד אין קווים אדומים כאשר מדובר בעובדים תאילנדים. אם ירצה המעביד הוא יפקיע את דרכונו של עובד, יפקיע את שכרו בעילות שונות, יעביד אותו 16 שעות ליום, או יהפוך עובדת תאילנדית לשפחת מין. זה לא חוקי, זה נוגד את זכויות מהגרי עבודה כפי שהוגדרו באמנות בינלאומיות וזה לא אנושי, אבל הרשויות מעלימות עין, כי למי זה משנה?

ובכן, זה משנה לאלפי נשים ערביות חסרות מקצוע, שזקוקות לעבודה בחקלאות כדי להביא פת לחם הביתה. בישראל מועסקים לפחות 25,000 עובדים תאילנדים התופסים כ- 60% ממקומות העבודה בחקלאות ואת רוב העבודות הקבועות בענף. לכן מחפשות עבודה ערביות חסרות מקצוע נאלצות להקלט בעבודות עונתיות זמניות, לעבוד אצל קבלני משנה בשכר ויחס משפילים, או להשאר בבית; במצב שאין הצע של עבודות הוגנות בכפרים ערבים, אין פלא שרוב הנשים הערביות (67%) נשארות בבית.

המצב הזה אינו גזירה משמים, כפי שמראה סיפורה של כרימה יחיא, בת 53 אם לששה ילדים וסבתא, שמצאה עבודה קבועה וחוקית בחקלאות עם זכויות סוציאליות מלאות בעזרת תוכנית השמה, והיא שמחה בחלקה. כרימה החלה לעבוד ב- 2005 באמצעות פרויקט השמה בחקלאות לאחר שבעלה חלה, ומאז היא המפרנסת העיקרית בבית. היא התחילה לעבוד בגלל הפרנסה ונשארה בגלל העניין. היא יצאה מהבידוד בבית והכירה עולם חדש; היא החלה לצפות בחדשות בשביל תחזית מזג האוויר אך פיתחה עניין באקטואליה; לאחרונה מצאה עבודה נוספת בסוכנות נסיעות, ולמדה להשתמש במחשב ולהזמין חבילות תיור. "אמנם לא למדתי, אך זה לא עוצר אותי מלהתקדם. כשאני שומעת שמרחמים על אשה שנאלצת לעבוד, אני אומרת לעצמי – מסכנה מי שלא עובדת."

אלא שלהפוך עובדת חקלאות לשמחה בחלקה עולה כפול מהעסקת תאילנדי, ולכן נשים ערביות כמו כרימה שמצאו עבודה קבועה וחוקית הן זן נדיר. לעומת זאת להעסיק מהגרי עבודה זולים וחסרי ישע זה משתלם מאוד, במיוחד לחברות כח אדם המייבאות אותם. הפן השני של 25,000 תאילנדים מנוצלים וחסרי זכויות הוא 25,000 אלף נשים ערביות מובטלות שהופכות לנטל על הכלכלה הישראלית במקום לתרום לה. שוק העבודה בחקלאות הוא פוגעני, כאוטי, והמדיניות המאפשרת יבוא עובדים זרים במקום שיש עובדים מקומיים המוכנים לעבוד בחקלאות נגועה בשיקולים בלתי כלכליים.

כדי לחפות על השערוריה, מרבים להאשים את המסורת האסלאמית ואת מבנה החברה הפטריאכלית בהשתתפות הנמוכה של נשים ערביות בשוק העבודה, או לחלופין טוענים שהתאילנדים עובדים יותר טוב. לו היתה העלות של העובד התאילנדי שווה לזו של העובדת הערבייה והייתה נוצרת תחרות הוגנת, כל חקלאי היה חופשי לבחור לו את עובדיו בשכר חוקי, ויכולנו להיווכח האם יש אמת בטענות אלו. אלא שאינטרסים פוליטיים הנוגעים ללובי חקלאי חוצה מפלגות ורב עצמה בכנסת הם הערובה לכך שהתאילנדים ימשיכו לעבוד בשדות, חברות כח האדם תמשכנה לגזור קופון על כל פועל זר, הנשים הערביות תתבוססנה בעוניין, והחקלאות בישראל תמשיך להתמכר לכח העבודה הזול.

Share this:
Share this page via Email Share this page via Stumble Upon Share this page via Digg this Share this page via Facebook Share this page via Twitter
Print Friendly, PDF & Email

עמודים: 1 2