האחד במאי 2016: המוסיקה והסולידריות עבדו שעות נוספות

ג'ס קורן (סקסופון) ומחמד ח'לף (כינור) מאלתרים ביחד. צילום: אורי רובינשטיין

ג'ס קורן (סקסופון) ומחמד ח'לף (כינור) מאלתרים ביחד. צילום: אורי רובינשטיין

המוסיקה – שחיברה בין עובדים פלסטינים במישור אדומים, למורים במכללות למוסיקה ואמנות, לעובדות חקלאות ערביות מהמשולש – מלאה תפקיד מרכזי באירוע האחד במאי של ארגון העובדים מען, שהתקיים בבית היוצר בנמל תל אביב בשבת ה-30.4. פעילי מען וחברי הוועדים שגדשו את האולם, הוכיחו שאפשר ליצור תרבות חדשה, תרבות מחברת ומלהיבה, שיוצרת שיתופי פעולה מפתיעים בין בני אדם, בין אם שפתם היא עברית או ערבית.

לא במקרה היתה המוסיקה השחקן הראשי באחד במאי השנה. האירוע נועד לחגוג את ההסכם הקיבוצי שהשיג מען עם ועד העובדים של מרכז המוסיקה בראש העין. לאחר שנתים וחצי של מאבק, שכלל הכרזות על סכסוך עבודה, שביתה, קונצרט מחאה ומאבק משפטי, נחתם בינואר 2016 הסכם קיבוצי תקדימי.

אורית גורי, ועד המורים, מרכז המוסיקה, ראש העין

אורית גורי, ועד המורים, מרכז המוסיקה, ראש העין. צילום: ארז וגנר

קובי הגואל, מרכז המוסיקה, ראש העי

קובי הגואל, מרכז המוסיקה, ראש העין. צילום: אורי רובינשטיין

יוסי מר חיים, פסנתר, מוסררה. צילום: אורי רובינשטיין

יוסי מר חיים, פסנתר, בית ספר לאמנות מוסררה. צילום: אורי רובינשטיין

 

 

 

 

 

 

 

הנחתה את האירוע בעברית ובערבית, חנאן מנאדרה זועבי, פעילת מען. על הפקת האירוע שקדו המוסיקאי הוותיק יוסי מר-חיים ממכללת מוסררה, והאמן קובי הגואל ממרכז המוסיקה בראש העין. סייעה על ידם במקצועיות ונאמנות רותי אמנו, מיוזמות המאבק של עובדי בית ביאליק בשנת 2014. אבל אפילו הם לא יכלו לחזות את מה שהתרחש על הבמה ברגע השיא של האירוע, כאשר הסקסופוניסט ג'ס קורן הזמין את הכנר מוחמד מוסא ח'לף מג'ת ששבה בנגינתו את הקהל, לאלתר ביחד על הבמה. ההרכב המאולתר שכלל את קובי הגואל על התופים, ויוסי מר חיים על הפסנתר, הצליח ליצור שפה מוסיקלית משותפת וייחודית.

1קהל

צילום: ארז וגנר

מוסיקה טובה היתה, והרבה. החליל של אורית גורי בלווית התופים של קובי הגואל נגע ללב; אלון הררי (אלט) ואביחי יעקובין (פסנתר) בקטע אופרה ושיר של לאונרד כהן הקסימו את הקהל; יותם כהן (טנור) שבה את לבו של הקהל כששר את "איך בן אדם חי טוב" של ברטולד ברכט וקורט וייל.

את הדרך הארוכה להשגת הסכם קיבוצי סיכמה אורית גורי, נצגית ועד מורי ראש העין, שסיפרה כיצד הפכו המורים למוסיקה בהדרגה לעובדי כח אדם, כיצד מאבק שהשתתפה בו לפני 16 שנה הסתיים בכשלון צורב, וסיכמה את הסיבות להצלחת המאבק הנוכחי:

"את הסיבה הראשונה אני יכולה לייחס למחאה החברתית של שנת 2011 שהעלתה את הנושא של עובדי קבלן לתודעה הציבורית. פתאום קבלנו הזדהות ותמיכה מפתיעים, וגיבוי מהתלמידים, מהוריהם ומחברים. הסיבה השנייה היא העמידה של המורים, וזה לא היה פשוט. רבים מהמורים למוזיקה הם עולים חדשים מחבר העמים, אנשים מבוגרים שהיו מוכנים לעבוד בכל תנאי, והפחד שלהם מפיטורים היה גדול מאוד. אבל קבלנו את האמון שלהם והם הצביעו בעד המאבק. הסיבה השלישית, הצוות שהוביל את המשא ומתן. בזכות היושר, הצניעות והעובדה שהם לא חשבו על עצמם, אלא מה טוב לכל המורים. היינו מאוד ריאלים, והבנו את גבולות הכוח שלנו, כי קשה למשוך מורים למוזיקה למלחמה. לכן יש פערים גדולים בין מה שמגיע לנו ובין מה שאנחנו מקבלים. למשל הסכמנו על חופשה בתשלום רק על מחצית אוגוסט, אך פרצנו את הדרך. והדבר הכי חשוב היה הליווי של מען. הם הלכו אתנו יד ביד, וליוו אותנו בכל מכתב ובכל פעולה. לפעמים כשהתעייפנו הם דחפו אותנו להמשיך, והם עשו את זה במקצועיות וביעילות."

Share this:
Share this page via Email Share this page via Stumble Upon Share this page via Digg this Share this page via Facebook Share this page via Twitter
Print Friendly, PDF & Email

עמודים: 1 2