המאבק בתאונות בניין: העובדים בשטח יקבעו

מאת אסף אדיב. פורסם ב"העוקץ", 1.3.2016. ענף הבניין בישראל מתאפיין מאז שנות התשעים במציאות אנרכית, היעדר כוח עבודה קבוע, כניסה מסיבית של מהגרי עבודה והעסקה באמצעות קבלני משנה. כתוצאה מכך, הבטיחות נפגעת. הקמפיין הציבורי בנושא תאונות העבודה בבניין יוצר מנוף חדש לשינוי המציאות והעצמת העובדים

למאמר בהעוקץ

אוסמה נאטור מהכפר ערערה במשולש איבד את אביו, תאופיק, בתאונת בניין בשנת 2007. האב, בן 64 במותו, נהרג בתאונה שלא היתה צריכה להתרחש. המעקה של הפיגום עליו עמד בעודו עוסק בעבודת טיח התפרק בשל רשלנות קבלן הפיגומים, והוא נפל אל מותו.

אחרי המוות הנורא של אביו החל אוסמה להתרוצץ בין הרשויות השונות כדי להבין מה היו הגורמים למותו של אביו, אולם המשטרה, משרד הכלכלה והפרקליטות סירבו להעביר לו מידע. בשנת 2010, ברגע האחרון, נודע לו על מועד הדיון האחרון במשפטם של שלושת הנאשמים בתאונה: הקבלן הראשי, מנהל העבודה וקבלן הפיגומים של הבניין. כאשר הגיע לבית המשפט גילה לתדהמתו שהפרקליטות הגיעה להסדר טיעון במסגרתו השלושה יודו בגרימת מוות ברשלנות ובתמורה ישלמו קנס על סך 6700 ש"ח כל אחד, בנוסף לשישה חודשי עבודות שרות שנגזרו על הקבלן הראשי.

קשה לתאר את התסכול והזעם שחשו אוסמה ובני משפחתו של תאופיק נאטור המנוח, והם לא היחידים. המקרה הזה משקף את הנורמה בדרך הטיפול של הרשויות בתאונות בניין. לפי נתונים שפורסמו לאחרונה על ידי מרכז המידע של הכנסת, מתוך 184 מקרי מוות בתאונות עבודה בבניין במשך 5 שנים (2010-2015) נפתחו חקירות ב-90 מקרים, והוגשו כתבי אישום ב-11 מקרים בלבד. המשמעות היא ברורה: למעלה מ-90% ממקרי המוות בתאונות בניין כלל לא מתבררים בבתי משפט והאחראים לרשלנות הפושעת ממשיכים בעבודתם כאילו דבר לא קרה. מציאות זו אושרה על ידי רשם הקבלנים שגילה במהלך דיון בועדת העבודה והרווחה של הכנסת החודש כי בעשר השנים האחרונות לא נשלל רשיונו של אפילו קבלן בניין אחד, מפני שבשום מקרה לא הורשע קבלן ברשלנות פושעת, המהווה תנאי הכרחי לשלילת הרשיון על ידי הרשם.

מדי יום נפצעים בממוצע שני עובדי בניין פציעה קשה. בשנת 2014 היו 569 פצועים קשה, מספר המהווה עלייה של 20% לעומת מספר הפצועים בשנת 2011. מדי שבוע או שבועיים נהרג בממוצע עובד בניין, וממוצע ההרוגים לשנה מגיע ל-30 איש. למרות הנתונים המזעזעים האלו, עד לפני מספר חודשים לאיש לא היה אכפת, שהרי מדובר בעובדים ערבים, או בתושבי הגדה המערבית, או במהגרי עבודה מסין ומזרח אירופה.

המאבק נגד התאונות בראש סדר היום

בחודשים האחרונים החל קמפיין ציבורי חסר תקדים בנושא תאונות העבודה בענף הבניין בישראל. משפטנים, ארגוני חברה אזרחית (קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח, רופאים למען זכויות אדם, ארגון העובדים מען) ואנשים הקשורים לענף הבניין, יזמו בנובמבר 2015 את הקואליציה למאבק בתאונות בניין, שהצליחה להעלות את הנושא לדיון ציבורי באמצעות סדרת כתבות בכל אמצעי התקשורת. בהמשך כונסה ועדת העבודה והרווחה של הכנסת לשני דיונים סוערים בנושא, וראשיה אף יצאו בראשית פברואר לביקור פתע באתר הבנייה בו נהרג העובד הפלסטיני אחמד ביראווי בינואר.

הקואליציה הצליחה לחשוף נתונים מעוררי חלחלה על המציאות הקשה בענף הבניין, שאחראית למוות ולפציעות קשות של עובדים. באמצעות הלחץ הציבורי נחשפה ערוותו של מנהל הבטיחות, שמעמיד לצורך מעקב והסדרה של נושא הבטיחות בבניין 17 מפקחים שאמורים לעקוב אחרי 13 אלף אתרי בנייה (ממוצע של 750 אתרים לכל מפקח). בלחץ התקשורת התברר לפתע שקיימים תקנים ל-24 מפקחים נוספים, אך השכר העלוב שמוקצה למפקח, כ-6500 ש"ח ברוטו, ללא פיצוי כספי על הוצאות הרכב הנחוץ כדי להגיע לאתרי בנייה, אינו מאפשר לאייש את המשרות. יתר על כן, בתחקיר של כתב ״הארץ״ נחשפה העובדה שההקצבה לפיקוח על הבטיחות בשנים האחרונות נמצאת במגמת ירידה (ראו כאן וכאן). בין השנים 2014 ו-2015 עלתה כמות אתרי הבנייה מכ-11 אלף לכ-13 אלף, בעוד מספר ביקורי הפיקוח באתרי הבנייה ירדו מ-6325 (בשנת 2014) ל-5020 (בשנת 2015).

Share this:
Share this page via Email Share this page via Stumble Upon Share this page via Digg this Share this page via Facebook Share this page via Twitter
Print Friendly, PDF & Email

עמודים: 1 2 3