כולם מפחדים מכולם

פאטמה אבו רומי

פאטמה אבו רומי: פורטרט עצמי , 2013. גרפיט ושמן על נייר, 40×60 ס”מ.

יתה זו פגישה יוצאת דופן: שבע אמניות ופעילות חברתיות יהודיות ו- 12 נשים ערביות עובדות ישבו סביב שולחן עמוס כל טוב, בסניף של ארגון העובדים מען בבאקה אל-ג’רביה, ושוחחו. למרות העובדה שנשים ערביות ויהודיות חיות באזורים נפרדים ולא נפגשות בדרך כלל, למרות ההבדלים הגדולים באורח החיים והלבוש, ולמרות מחסום השפה, לא חסרו חיוכים, פרצי צחוק, ומחמאות הדדיות.

עוזרת טבחית בת 37 ואם ל-5 ילדים, הפתיעה את כולן כשסיפרה מדוע כל כך חשובים לה המפגשים עם נשים יהודיות. “אני עובדת במטבח של בית חולים עם יהודים, ובזמן צוק איתן שמתי לב שפתאום אני מפחדת מהם והם מפחדים ממני. פעם אחת נפלו כמה סירים ברעש גדול, וכולם חשבו שזו פצצה של חמאס וקפצו עד התקרה, וגם אני נורא נבהלתי. אח”כ צחקנו ביחד על עצמנו, הרי כולנו בעצם רוצים רק לחיות בשקט ובשלווה. אנחנו לא אויבים, זה המנהיגים משני הצדדים שמסבכים אותנו”.

הפגישה התרחשה על רקע התצוגה הקרובה של תערוכת “לחם ושושנים”, תערוכת מכירת אמנות שתתקיים זו השנה התשיעית בקסטיאל ِ As Isבתל אביב בסוף דצמבר, אשר הכנסותיה הן קודש לפרויקט נשים ועבודה של ארגון העובדים מען. מטרת הפגישה היתה ליצור הכרות בין האוצרות והאמניות הפעילות בתערוכה, לבין קהל היעד של המכירות, עובדות ערביות, בעיקר בחקלאות, המאוגדות במען. התערוכה נערכת באווירה ססגונית בגלל מגוון היצירות העצום והבאז שהיא יוצרת. המבקרים ואספני האמנות הם בעלי דעות פוליטיות מקוטבות, אך כולם תומכים במטרת התערוכה”, אמרה שרון ליאור, אמנית פעילה בארגון התערוכה.

לאחר דברי פתיחה של מיכל שורץ האחראית על פורום הנשים של מען ושל וופא טיארה האחראית על הפרויקט נשים ועבודה של מען במשולש, הציגה כל משתתפת את עצמה. היו שם 11 נשים המשתתפות בחוג להעצמת נשים של מען, המתמודדות עם התנגדות בסביבתן הקרובה ליציאה לעבודה מחוץ לכפר ולהשתתפות בחוג העצמה, מלבד לקשיים הכרוכים בעבודה ובניהול משק בית. הנשים הערבית דיברו בכנות ובהתלהבות על השינוי הגדול שחל בהן בעקבות יציאתן לעבודה בשכר הוגן ויחס ראוי, ובעיקר על השינוי המהפכני שסדנאות ההעצמה חוללו בחייהן.

ו. רווקה בת 22, שאמרה שהיא לא ממהרת להתחתן, ספרה: “אבי מאוד התנגד ליציאתי לעבודה מחוץ לכפר, ולא דבר אתי כמה ימים. אני התעקשתי להמשיך למרות שהחרם שהוא הטיל עלי כאב לי מאוד. אחרי כמה ימים הוא התרצה, והחיים חזרו למסלולם”. היא עובדת בחקלאות, ומאד מרוצה מהיחס של המעביד היהודי, שגם משלם כחוק בניגוד למעסיקים ערבים שמשלמים פחות ממחצית משכר המינימום, וגם היחס שלו לעובדות מתחשב. “השכר הנמוך והיחס המשפיל של מעסיקים ערבים הם פועל יוצא משתיקתן של הנשים, שאינן מעזות להרים ראש כנגד האפליה הזו, וגם של התנגדות הגברים לכך שנשים יעבדו מחוץ לכפר, גם אם ירויחו פחות מחצי מאלו שעובדות בכפר”, היא אומרת. פגישות ההעצמה הן צורך: ”רק כאן אני יכולה לדבר ולהיות מי שאני באמת, בכל מקום אחר אני צריכה לשתוק ולהתנהג בהתאם לכללים”.

גם ד. אם ל-6 ילדים העובדת מזה 6 שנים במשתלה באמצעות מען הפתיעה. ”אני עובדת עם פועלת חקלאות יהודיה, התידדנו, והיא מלמדת אותי עברית בעבודה, ומציירת לי מושגים שאני לא מבינה. היא גם רצתה לבוא לפגישה, אבל בסוף לא הגיעה.” ד. גם סדרה לבעלה עבודה בגינון. “השעתיים האלו של פגישות ההעצמה, הן השעתיים היחידות שאני מקדישה לעצמי במשך השבוע, בלי שאני צריכה לשרת ולהתחשב בצרכים של האחרים. לכן אני לא אוותר על הפגישות האלו בשום תנאי”, היא אומרת.

Share this:
Share this page via Email Share this page via Stumble Upon Share this page via Digg this Share this page via Facebook Share this page via Twitter
Print Friendly, PDF & Email

עמודים: 1 2