מאבק הפליטים להכרה – מופת אזרחי ומוסרי

מאבקם של דורשי המקלט האפריקאים בישראל על זכותם להכרה כפליטים וליחס אנושי, עלה לכותרות בימים האחרונים, לאחר שהכריזו ביום א' 5.1.14 על שביתה ועל סדרה של פעולות המוניות בתביעה להפסיק את ההתעללות של הממשלה בהם. ביום הראשון של קמפיין המחאה המרשים, נאספו כ-25 אלף מבקשי מקלט (כמחצית מכלל הפליטים בישראל) בכיכר רבין בתל אביב במפגן אזרחי חסר תקדים שהוכיח לממשלה כי אכן מדובר בבעיה אנושית אמיתית. בהמשך הפגינו מבקשי המקלט מול שגרירויות זרות ומול נציבות האו”ם בישראל, והודיעו כי ימשיכו במאבקם עד לביטול החוק השרירותי המאפשר מאסר בלתי מוגבל בזמן, שלילת הזכות לעבוד, והמשך הנוהל הקיים של אי בדיקה של בקשות המקלט.

את המאבק מנהיגה קבוצה של פעילים בולטים משתי קהילות עיקריות שמרכיבות את ציבור הפליטים בישראל: פליטים מחבל דרפור בסודן שברחו מרצח עם שמתבצע למעלה מעשור, ופליטים מאריתריאה שנאלצו לברוח ממשטר דיקטטורי הכופה עבדות לכל החיים על אזרחיו. על פי הערכות מקובלות ישנם בישראל כיום 53,000 פליטים מאפריקה – מתוכם 35 אלף מאריתריאה וכ-15 אלף מסודן (עוד מספר אלפים ממספר מדינות אפריקאיות אחרות הסובלות ממשבר פוליטי).

סירוב ממשלתי להכיר בפליטים

שתי מדינות אלו, סודן (הכוונה לפליטים המגיעים מחבל דרפור) ואריתריאה, מוגדרות על ידי הנציב העליון לפליטים של האו"ם כמדינות שאזרחיהן נתונים לרדיפה וזכאים למעמד של פליט. אלא שממשלת ישראל מסרבת בעקשנות להכיר בכך, וכלל לא עורכת בדיקות של זכאותם למעמד פליטות. חמור מכך – למרות שלא בדקה את מעמדם, היא ממשיכה להתייחס אליהם כ"מסתננים" או "מהגרי עבודה" שנכנסו לישראל שלא כחוק, ומתכחשת לחובתה על פי אמנת האו"ם לתת להם מקלט מדיני.

בשנת 2012 העבירה הממשלה חוק שהתיר מאסר של עד 3 שנים בשל כניסה לישראל ללא היתר, והחלה לכלוא מאות פליטים בכלא סהרונים המרוחק בנגב. מדיניות אכזרית ובלתי חוקית זו לא נתנה כמובן פתרון לבעיה של עשרות אלפי מבקשי מקלט, שבהעדר הסדר תעסוקתי סביר נאלצים להתגורר באזור דרום תל אביב בתנאי עוני ומצוקה קיצוניים. מצב זה יוצר לחץ על תושבי שכונות הדרום, אשר סבלו ממדיניות שיטתית של הזנחה מצד ממשלות ישראל, ונאלצות כעת להתמודד עם צפיפות אוכלוסין גדולה יותר, ועם טיפול באוכלוסייה מוחלשת נוספת. הממשלה, שדובריה מנהלים במשך השנים האחרונות מסע הסתה גזעני בוטה נגד הפליטים האפריקאים, ניצלה את המצוקה הזו כדי לעודד קבוצות ימניות פשיסטיות שמסיתות את דעת הקהל, ובייחוד את אותם תושבי דרום תל אביב, נגד אוכלוסיית מבקשי המקלט.

העובדה שמשרד הפנים מונע בדיקה של בקשות המקלט, היא שמאפשרת לממשלה להמשיך בהסתה, ולמנוע את חשיפת השקר. התוצאה היא מצב בלתי נסבל – מחד אין באפשרותה של ישראל להעלות את הפליטים בכוח על מטוסים בחזרה לארצותיהם, שכן זה יהווה הפרה בוטה של התחייבויותיה הבינלאומיות. מאידך, מסרבת הממשלה לקבוע מדיניות אפקטיבית שתסדיר את מעמדם של הפליטים בישראל.

בהקשר זה לא ניתן להתעלם גם מהקמפיין של הממשלה כנגד מבקשי המקלט שלכאורה תופסים מקומות עבודה של ישראלים, קמפיין המתקיים במקביל להחלטות ממשלה שמתירות לייבא לישראל עשרות אלפי פועלים מתאילנד, מהפיליפינים, ממזרח אירופה וממקומות אחרים.

תמרוני הממשלה נחשפים

נראה היה שמדיניות זו ספגה מכה אנושה, כאשר בית המשפט העליון קבע בספטמבר 2013 כי הסעיף המאפשר כליאה ל-3 שנים ללא משפט אינו חוקתי ומתנגש עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אך מאז ניתן פסק הדין, החל מחול שדים מצד גורמים ממשלתיים, במטרה להותיר את המדיניות על כנה, תוך עקיפה של הוראות בג"צ. כך שונה "החוק למניעת הסתננות" באופן שמאפשר לכלוא פליטים ללא משפט למשך שנה במתקן, שבאופן אירוני הוגדר "פתוח". לשם כך נפתח מתקן השהייה "חולות" בדצמבר 2013, באזור מרוחק מכל ישוב בלב המדבר. גם מתקן זה מנוהל על ידי שירות בתי הסוהר והפליטים חייבים לשהות בו כל לילה מהשעה 22.00 עד 6.00 בבוקר, בנוסף לשלושה מועדים במשך היום בהם הם מחויבים לשהות במתקן במטרה למנוע מהם למצוא מקום עבודה במשך היום. ארגונים לזכויות אדם עתרו לבג"צ גם כנגד תעלול זה.

Share this:
Share this page via Email Share this page via Stumble Upon Share this page via Digg this Share this page via Facebook Share this page via Twitter
Print Friendly, PDF & Email

עמודים: 1 2 3